תמצית המקרה

  1. אני Spiky Profile AuDHD (אוטיזם+ADHD+מחוננות, ולהלן 'אוטיסט'). מערכת עצבים (מ"ע) שלי חווה את העולם אחרת לגמרי, עם חוזקות וחולשות ופרדוקסים. חוויתי האנושית היא האלמנט של הקסם, וזהירות מחיקויים ומתחזים.

  2. אוטיסט ולא 'אדם עם אוטיזם': וממש נגיד כמו שעיוור מלידה אינו 'אדם עם עיוורון': שונותי וגזע האדם שלי הוגרלו גנטית וחלק מזהותי, גופי. בנספח אבחנתי בידי דר' כץ מ- 2023: שם אני מאובחן באוטיזם, קשב וריכוז, חרדה כללית וחברתית. והמחוננות? מנועה הקומיטראגי של הדרמה שלנו על 2 מערכותיה יחדיו: תקיפתי בד' אמותינו (2010-5), והחברתית (2020-).

  3. האוטיזם לא היה הבעיה שלי. הבעיה הייתה שלא הכרתי את 'עצמי', גופי, ואופן פעולתו. חרדתי החברתית והכללית נבעה מאי אבחנה ואפס תמיכה, והנוירוארכיהא (נ״א): סדר חברתי ומשפטי שנבנה בידי הנוירוטיפיקלים (לא-אוטיסטים, נ"ט), מנקודת מבטם ולפי צורכיהם בלבד; עולם שמתקשה להבין כל מה שאינו הם עצמם, ומעדיף באופן שיטתי את מאפייני התקשורת, ההתנהלות והתפקוד שלהם כמעט בכל תחום - לרבות באמון, תעסוקה, המרחב הציבורי, הישמעות וביטוי, ובפרט - הגנה משפטית ונגישות לצדק. הפריבילגיה אינה נובעת מעצם היות הנ"א הרוב, אלא שאינה מודעת לפריבילגיותה.

  4. לאורך השנים הבנתי שהנ"ט, המודל העממי, רואים עצמם איכשהו כ'גרסת ברירת המחדל של האדם', וכל חריגה מהציפיות והסטנדרטים שלהם זוכה מיד לאבחון, פטרונות או חשד. אבל מנקודת המבט שלי כאוטיסט, הרבה מהתרבות הנ"ט נראית בעצמה די מוזרה: סמולטוק אינסופי, בהייה טקסית בכדור העין, תקשורת עקיפה, משחקי סטטוס והיררכיות לא הגיוניות, צורך כמעט אובססיבי בקונפורמיות חברתית, ולעיתים אכזריות קולקטיבית כלפי 'מוזר' או חורג - ודווקא אנחנו ה'מוזרים'.

  5. חיי האוטיסט בנ"א אינם פיקניק, ובוודאי כאשר האדם כלל אינו מודע לשונותו העצבית. קצר התקשורת אינו מתקיים רק בינו לבין החברה, אלא לעיתים גם בינו לבין עצמו. האדם האוטיסט גדל בתוך עולם נ"ט שאינו דובר את שפתו, ומפנים לאורך השנים את התחושה שעליו 'להתיישר', להשתלב, להיראות נורמלי, ולהסתיר כל דבר הקשור ב'עצמו' האוטנטי, שעלול להביא לדחייה. החותמת של דחייה במה"ע זהה לזו של מכה בבשר, המנוע מאחורי ה'יצור החברתי'. נ"ט נוטים, מטבע הדברים, להתחבר יותר למי שנתפס בעיניהם 'נורמלי', 'טבעי' ו'לא מוזר', והאוטיסט לומד זאת מהר מאוד - לעיתים מהר מדי.

  6. לחץ מתמשך זה מוביל למכונה 'מיסוך אוטיסטי': מצב הישרדות פסיכולוגי שבו האדם מציג לעולם גרסה נ"ט של עצמו, כדי לשרוד חברתית ורגשית, מפני הנ"א ה'מנרמלת'. במקרים קשים, כמו שלי, המיסוך כבר אינו מופנה רק כלפי החברה אלא גם כלפי הראי: לומד בהדרגה להגן על החברה מפני... עצמו האמיתי. מדובר במנגנון הגנה יקר מאוד נפשית וקוגניטיבית, הגוזל משאבים עצומים ומעודד חרדה, ריצוי, נטישה עצמית, דימוי עצמי נמוך ופגיעוּת קיצונית לניצול וליחסי שליטה.

  7. בדיעבד אני מבין שלא הייתי 'מקולקל', 'מטומטם', 'סוג של אוטיסט' חו"ח, ופסולת אנושית, אלא אדם שונה ומיוחד שנמצא שנים במצב הישרדות מתמשך (Survival Mode;HFcPTSD), מבלי להבין בכלל מול מה הוא נלחם. רק מאוחר יותר הבנתי: הנ"א, שכלל אינה אויב שלי; אך דווקא בשנים שבהן התחלתי להבין את עצמי, הפכה הנ"א עצמה בעיני לאויב: משום שהוטעתה בידי פסיכו להחשיבני שבור מטומטם ופסולת, אחרי שבעצמו הטעה אותי שנים וגרם לי כך לחשוב וע"כ להרגיש.

  8. איני אשם בכך שאני אוטיסט, ואיני גם אשם במצוקתי הרבה כל חיי, שנבעה מחוסר מודעות לשונותי, הנ"א, ואפס תמיכה.

  9. אבל חברי ושותפי, וע"פ הצעתו, דווקא הרשיע אותי בעבירות אלו. לא בבית משפט, חלילה - שם עוד צריך ראיות, זכויות והגנות - אלא בבית הדין הפרטי שניהל בראשו, שימשך ב- 2020 בהיכלי המשפט של מדינת ישראל, שגם תכריע: אשם!

  10. וזאת כשבשלהי 2010, גזר עלי חמש שנות עושק סחיטה הטעיה כלכלית שעבוד ועבודת הכפייה, וזאת במסווה של 'שותפות עסקית', כשהוא בעל השליטה, השוטר, המחוקק, השופט ואם צריך גם הסוהר – ובכך, הנהנה העיקרי מפירותיה.

  11. פגיעה מדי יום לאורך שנים ארוכות, והכל בטעות. וכל זאת, כמובן, מתוך דאגה עמוקה ל'חבר' שלו, ולמען מטרותיה הנעלות של היזמות החברתית.

  12. והאירוני והקומיטראגי הוא שהכל מתועד. מן המאסר המנטלי שהחל ב 2010 ועד המאסר הפיזי ב 2025 - אלפי הודעות, מיילים, הסכמים, לחצים, ויתורים, ריצויים וקריסות, ואח"כ כתבי בית דין, גישורים, דיונים, חקירות, זעקות וכד'. ובכל אותן שנים, ובכל אותן 'טעויות', הוא תמיד נשאר רגוע, נחמד, חברי, ו'נורמטיבי' - חשוב מאוד (ס' 21 לתביעה).

  13. ב2020 פנה להוצאה לפועל לצורך אכיפת שיק חדשי בודד בסך 10,000 ₪ מתוך 100 דומים, שמסרתי בעקבות מה שיכונה בדיעבד 'סכסוך עסקי'. אך לא היה זה 'סכסוך עסקי' רגיל כלל, אלא המשך ישיר של דפוס הפעילות היחיד המתועד מצדו במערכת היחסים הכוחנית מתחילתה: דרישה כספית, שלאחריה מסע לחצים ארוך, סמוי ומגוון, עד לכניעתי או 'פשרה'.

  14. והפעם: דרישה מחוצפת בגובה 2 מליון ₪, אפשר גם 2.5 מליון ₪, מסע לחצים ארוך, ועד לסחיטת התחייבות לילית בסך 1.8 מיליון ₪ בעבור אחזקותיו ב'שותפות', פרי מצוקתי בה אחז באחזקותיו וכך נטפל אלי ללחמו ושעשועיו כאחד.

  15. לאחר הסחיטה שהתרחשה בשלהי 2015, איים עלי במשפט לאכיפת ההתחייבות. 'אקזיט' מחמש שנות עבודה קשה על המוצר, אני, ליתר דיוק מצוקתי, תוך תיעוד עצמי בכל שיטות הלוחמה הפסיכולוגית הידועות, ומרחוק: בצ'אט ובמייל.

  16. וכמובן - לא משטרה. אלא משפט אזרחי - פסיכו לא פראייר. מסוג ההליכים בו גילוי האמת אינו מתחיל בחקירת החשוד, אלא בפירוק נפשו של בעל הדין לחלקים: עליו לחזור לטראומות, לעבד שנות חיים של אירועים, לאסוף ראיות, לבנות נרטיב קוהרנטי, ורק אז להתחיל להסביר למה התפרקה. וכל זאת בעוד הצד השני מופיע רגוע, מסודר, וכמובן - נורמטיבי.

  17. הציניקן אז דורש ממני להתמודד עמו במשפט - מוקף נ"ט שלא מבינים אותי ולהפך, פרוצדורות תקנות נהלים 'מנהגי מקום' זרים וקודים חברתיים שונים ומשונים, או להיכנע ולמסור לו 'פרוטקשן': שאחרת ישסה בי את הנוירוארכיה המוכחשת בנפשי אך הקיימת במציאות. שליחיו יתקפו את מגננתי הפסיכולוגית, המיסוך הגבוה, הנשק הפנימי שהפנה נגדי גם לשעבודי.

  18. שהרי כל חיי הרגשתי חריג, לא שייך, ולעיתים כמעט בלתי נראה חברתית, עב"מ חוקי בנ"א: לא שווה אלא פחות ונחות ומעצם היות 'עצמי', שצריך 'להוכיח את עצמי' כל הזמן. חריגותי מחשבה מפחידה שנפשי עשתה הכל כדי להרחיק, ולהרחקת רגש הנחיתות הנלווה. פועל יוצא של הטראומה המוקדמת: קרע בין שכל לרגש, גוף ונפש, אדם וחברה.

  19. השאלה שהחלה לרדוף אותי הייתה פשוטה ומטלטלת בהרבה: האם כל אותן שנים באמת טעיתי לגבי עצמי - או לגבי האדם שסמכתי עליו יותר מכולם? האם אני באמת אשם בכל, והרווח כולו של פסיכו? אך העימות עם הטראומה, המיסוך האוטיסטי ומצב ההישרדות, כשמתחתם המון כאב לא מעובד, ומעבר לפחד הדחייה בידי כל החברה, היה מפחיד ומרתיע כאחד.

  20. כך, ובגרסתי אז, אחרי חמש שנות שעבוד ושחיקה, עצם המחשבה על עימות משפטי, נחוותה כאיום קיומי, ובצדק. ובצד השני פסיכו שבאחזקותיו אוחז גם בכאב הלא מעובד של צעירותי שהוליד את שותפותנו. שני מקלות וגזר בדמות הסתלקותו.

  21. מול איום המשפט, ואחרי שעשיתי כל שביכולתי המוגבלת באותה עת, לבדי, מותש, מפוחד ותלוי רגשית, נשברתי. חתמתי ומסרתי למאיים כמיליון ₪. לא משום שהאמנתי שהוא צודק, ולא שלשירות צרכיו נולדתי ונועדתי, אלא משום שמה"ע שלי כבר לא עמדה עוד בעימות, בלחץ ובפחד מהמשך ההתמודדות עמו. ובפועל, עצמי והחברה, שהרי קסמים לא באמת קיימים.

  22. בשנים 2016-2020 צפיתי מדי חודש בעוד שיק יורד, בלעתי חוק וסיננתי קללה, פניתי למספר עורכי דין לעצה, אך חששתי לפעול - כשאני במצב הישרדות וללא תמיכה וכיוון, והמילים אינן: שעבוד. עד שהגיע זמן הצדק מבחינתי - וביטלתי אותם.

  23. כשהוציא את איום המשפט מן הכוח אל הפועל, ונאלצתי סוף סוף להתבונן באמת במה שאירע בשותפותנו, ניגשתי לראיות והתרסקתי. כעונש על כך הפסקת ה'פרוטקשן', נפתחה מערכת ההתעללות היכולתנית (2020-), אחרי הנפשית (2010-5).

  24. התרסקתי, כשהגרסה ששימשה אותי במשך שנים כדי לשרוד את מערכת היחסים, הממסכת הנשלטת, הוכרזה לפתע בידי מערכת העצבים שלי: 'פג תוקף'. לא בטוחה. לא שייכת. מה"ע הלכה אחורה לחפש גרסה אחרת, רמזים, היגיון - ולא מצאה.

  25. בינתיים המשטר התחלף: בפועל הרגשתי שכללי המשחק נקבעים רק על ידו. אין לי זכות לבירור פלילי, איני יכול לא להתגונן ולא לתבוע אזרחית, והוא רשאי לתבוע כאוות נפשו. משל הייתי חקלאי רוסי שהסתבך עם פוטין, ובטרם עלה לשלטון.

  26. בתקיפתן נפלו המגננות, ונותרה רק ליבת הבושה שפיתח אותו ילד מפוחד שלא מבין את העולם, כעת בגוף מבוגר. חושב, חושב, חושב, חושב, חושב, חושב, ו... חושב (ס' ‏186) וגם מושפל... כועס... בוכה.. זועק... כואב.... וזועם... ובמשך שנים.

  27. העולם שוב גדול עלי: אני עומד מול חברה שלמה שלא מבינה אותי, בזמן שאני עצמי עוד לא מבין את עצמי. 'סכסוך עסקי', אומרים לי המבוגרים האחראים, שוב ושוב (ס' 2 החלטה 10.5.26), ואני מביט סביב בחרדה ושואל: העולם השתגע, או אני?

  28. הייתה זו התרסקות מוחלטת לצורך המצאת 'אני' חדש מאפס. הרגשתי שאני לא רק מתמודד מול עצמי, מול פסיכו, אלא גם מול מערכת חברתית ומשפטית שאינה מבינה את מצבי, את שונותי, או את אופי הפגיעה הנטענת, ונשלטת בידו - מערכתית תודעתית חברתית כלכלית – בכל הנוגע ספציפית אלי. וזה מרגיש מאוד מאיים – נוירולוגית.

  29. פסיכו מינה עצמו בינתיים למנהיג העליון של המציאות, והפעיל מולי בדיוק את אותם מנגנוני פחד, בושה וחוסר שייכות שליוו אותי מילדות. 'החברה זה אני!', הכריז. ואני? מה ומי אני? אדם? לא אדם? ובום!. השותפות חזרה, ועמה גם הילדות.

  30. אחרי שנים בהן הציג עצמו בפניי כ'נ"ט אחד מכולם', חבר, שותף, ואפילו קסם של בחור, ובתמימותי האוטיסטית-ממסכת הטיפוסית האמנתי לו - כעת מציג עצמו גם בפני כל הנוירוארכיה עם בדיוק אותה ההצגה, בעוד שאני מסומן פתאום כ'משוגע' שאחז בו הדיבוק, ולכל הפחות פגע רע ונוכל שאין להאמין לו ואף למילה. ואין לי את המילים לתיאור המציאות, ואף לעצמי.

  31. אבל הרי בדיוק להפך: אני זה שניסיתי כל חיי להיות 'אחד מכולם', להשתלב, להבין, להתיישר, לרצות. והוא? אפילו לא לדקה. שהרי, עד הלום הגענו בגלל שחמש שנים היטל בי משום שהאמנתי לכל מילה שיצאה מפיו, ואח"כ היטל בנוירוארכיה. וככל שהתפרקתי נפשית ותפקודית וניסיתי להסביר את עצמי, כך נתפסתי בעיניה כפחות אמין ופחות יציב. ככל שהפגיעה בי הלכה והעמיקה, כך פחתה יכולתי לשכנע שבכלל נפגעתי, וממשיך להיפגע.

  32. במשך 6 שנים רק 'כלוא' בתוך עולמי כשגופי לא מסוגל לבצע את פעולות החיים הבסיסיות, וטרם שבתי לתפקוד 'גבוה'. בדרך התפרקה גם השותפות הרומנטית, שהייתה דומה להחריד לשותפות העסקית; מ־12 עובדים נותרתי לבד; הפסדתי את כל כספי ויותר; נעצרתי ארבע פעמים ונאסרתי פעם אחת; ננטשתי בידי כמעט כל מכרי; שלחתי כ־1,500 מיילים מטורפים לפסיכו, לעורכי דין ולאחרים; הוריי הוציאו מאות אלפי שקלים כדי להחזיק אותי בחיים, ועברו שנים של חרדה, בושה וחוסר אונים. הושפלתי, בוישתי, והתפרקתי כמעט מכל בחינה אפשרית. סכנת חיים ממשית.

  33. הסיבה שאדם נורמטיבי, מתפקד ובעל רקורד מרשים כשלי התרסק כך בתוך ההליכים הללו, היא שמדובר היה במאות 'טעויות' קטנות, ולעיתים כמה ביום, שהצטברו לאורך שנים. וככל שעיבדתי יותר את שאירע, כך הבנתי עד כמה עמוקה הייתה הפגיעה, שהמשיכה להעמיק תוך כדי – ועמה שחרור הכאב, תוך שיוצר כאב חדש. לחץ גילוי האמת שפסיכו כפה עלי דחף אותי לקצה נפשי ותפקודי כעונש על הצגת 'הכל בסדר' כשמתחת אדם שבקושי סוחב את החיים, וכעת כבר לא.

  34. בדיעבד הבנתי כי 'שותפות עסקית' אמיתית מעולם לא הייתה כאן. לא שותפות בין שווים, אלא מערכת יחסים שבה העסק, הכסף, הזהות והערך העצמי שלי הלכו והתמזגו זה בזה תחת קסמיו, וכך תפס עלי טרמפ רגשי וכלכלי. ולכן גם לא היה 'סכסוך עסקי', אלא התנגשות בין מנגנון השליטה שנבנה סביבי לבין הניסיון המאוחר שלי להתחיל להבין את עצמי.

  35. בדיעבד גם אני מבין עד כמה לא מובן מאליו בכלל ששרדתי את כל זה - נפשית, כלכלית וכמעט גם פיזית. רק בשילוב נדיר של אינטליגנציה, מזל, התמדה והיכולת המאוחרת להסיר סוף סוף את המסכה האוטיסטית ולראות את עצמי ואת יחסינו כפי שהיו, הצלחתי בהדרגה להיחלץ מהקריסה שנגררה בעקבות ה'שותפות'. וכל זאת כאשר חלקים ניכרים מן הדינמיקה המתוארת כאן מתועדים בזמן אמת, לרבות בתוך כתבי בית דין עצמם. מבחינתי לפחות, זהו מקרה קצה כמעט בלתי נתפס של אלימות נפשית, תלות, שליטה וקריסה אנושית, ואז החלמה צמיחה ובנייה מחדש, מתועדות לחלוטין.

  36. רק שבמערכת שבה הפוגע שנראה רגוע וצוחק נחשב אוטומטית 'נורמלי', ומי שמתפרק מהפגיעה נראה 'מסוכן' - גם האמת עצמה מתחילה להישמע כמו שיגעון. וזו אולי הפסיכוזה החברתית האמיתית: אני צורח שאני בכלא, מתפרק, לא ישן, הולך במעגלים בבית ומאבד את עצמי - ולכן מסיקים שאני הבעיה; בעוד הוא רגוע, מיוצג, מחויך ו'נורמטיבי', ולכן מניחים אוטומטית שהוא גם הצודק. עולם הפוך. נאבקתי, זעקתי, הראיתי, הסברתי, אך תחת שלטונו, אין לי קול וזכות.

  37. בסופו של דבר, בשנת 2025, פנה למשטרה בטענה כי פשעתי: במיילים נואשים ציינתי שמשטרו ששורף אותי חי כבר שנים. בחקירתי ניסיתי להסביר לשוטרים, בכנות מוחלטת ומתוך מצוקה אמיתית, כי במשך שנים הופעלה עלי מערכת של שליטה, פחד ותלות, וכי בידי ראיות רבות לכך. אלא שבאותו שלב כבר נשמעו דבריי, גם באוזניי, לא ניתנים להסבר בשפה רגילה.

  38. מנגד, דפי מסריו של הפסיכו שלטו גם במשטרה ומעבר לבימ"ש, כמו גם התנוססו בכיכרות, בתקשורת, וברחובות: 'סכסוך עסקי!'. לשוטרים לא נותרה ברירה אלא לאזוק אותי ולהשליכני לצינוקי הנוירוארכיה הגביסטית. 'משוגע', התלחששו.

  39. בכניסה למתקן הענישה התנוסס: 'נוירוטיפ אחד! נוירוארכיה אחת! נוירוארך עליון אחד!', וביציאה: 'העבודה משחררת'.

תקומת השותפות – הפיתוי וקיבוע השליטה המנטלית

  1. סיפורנו מתחיל כשפסיכו הכיר אותי בשנת 2009 דרך גרושתו הראשונה (הייתי בחתונתם וכו'), והמשיך לבחון וללמוד אותי.

  2. שנה אח"כ החליט להעמיק ואף למסד חברותנו: שיתוף הפעולה העסקי בשירותי התוכנה שקם במסגרת היכרותנו החברית, ישודרג מקבלנות משנה (בתשלום סמלי להמון עבודה מצוינת בחדווה אין קץ), לשותפות עסקית מלאה ושווה.

  3. טוב נו, שווה אבל כמעט: פסיכו 'בעל השליטה' האוחז במניה עודפת קטנה אחת, 'השליטה'. המטרה לשמה 'בחר בי' כשותף. דווקא בי, הפיסיקאי המוזר, ללא השכלה וניסיון משמעותי בתוכנה, אפס ניסיון בשוק הפרטי, מצוקה רגשית חמורה, היפר-פיקסציות ובדידות חברתית, ושונות נוירולוגית - שבכללה חוסר התמצאות חברתי וקשיי תקשורת, ובעיקר: התמים.

  4. בחירתו בי הפתיעה והחמיאה כאחד. אחרי שנה של חיפוש עבודה ולימוד הנדסת תוכנה לבד, מספרים, כמעט מאפס, עד לרמה מקצועית גבוהה: פתאום מישהו 'רואה אותי', ועוד כזה איש כריזמטי ומרשים וקסם של בחור, שכביכול כבר הצליח.

  5. קצת עבודות פרילנס קודמות עבורו הפכו להצעה שנחוותה עבורי כמעט כמו הצלה: סוף סוף שייכות, הזדמנות, הכרה, הזדמנות לעסוק בתחום העניין המיוחד החדש שלי (Autistic Special Interest), ואף לחלוק אותו יומית עם חברי הטוב ביותר.

  6. קפצתי עליה בכל כולי, ובתמימותי אפילו נדרתי בלב שלא יצטער שבחר בי 'מכל העמים'. בדיעבד אני מבין כמה עמוק היה אז הצורך שלי באישור, שייכות ותחושת ערך - וכמה קל היה באמצעותו לקשור אותי רגשית לאשליות שבנה בתודעתי.

  7. התחלנו לעבוד. אני בנוף הגליל משקיע את כל זמני תוך ביצוע כל ההשקעות, והוא במרכז טרוד בענייניו. בשותפות בגליל התחתון ביקר לראשונה רק בשנת 2013, בחלקו השני של השעבוד - הונאות המדינה.

  8. בשבוע הראשון עובד קשה יום וליל כמפתח זוטר בעבור לקוחו של השותף (...), ואז מתייעץ עם החבר משפטית: האם חוקי ונורמטיבי שאגבה תמורה סמלית בעבור שירותים אלה? ואפילו לא לכיסי אלא לקופת שותפותנו הרכה הנולדה, חברתו?

  9. התגובה לא מתחילה ב'היי'! האווירה מתוחה, אז נלחץב, וקורא. פסיכו מייעץ לי להמשיך לשרת את לקוחו כי זה החוזה, ולא לשוחח עמו על עניינים כספיים, שלא יצור תחושת פרט.

  10. התנהלותי נפסדת גם חברית: הוא מופסד על הפרויקט, מפסיד כבר ברציפות מספיק שנים ומודאג לעתידו, ומהתנהלותי העסקית הכושלת וחוסר התחשבותי החברי להבא יתרגז מאוד! (הדגשה במקור)

  11. ממשיך לייעץ משפטית: זה 'בסדר שאקח' שכר מכספי 'כל עוד יש כסף לשלם'. אחרת הוא 'מציע שנסכים', וכאחרון הסוחטים באיומים, ש'אני' אהיה חייב 'לעצמי'. במידה ואין כסף לשלם - הוא סמוך ובטוח ש'אני' ו'עצמי' נסתדר.

  12. ונזכור גם באיזה עסק מדובר היה: בית תוכנה. הייטק, כן - אבל בפועל עסק שירותי. מבחינה מבנית, דומה הרבה יותר למשרד עורכי דין קטן מאשר לסטארטאפ נוצץ: הפרויקטים הם התיקים, ומפתחי התוכנה הם עורכי הדין השכירים שעושים את העבודה בפועל. לעיל, מצבי היה דומה לעו"ד צעיר וחסר ניסיון, שעובד ימים ולילות על תיקי המשרד של חברו המבוגר, המנוסה והכריזמטי, בהתנדבות ומתוך נאמנות והערצה; ואז, כשהוא מעז לבקש כמה שקלים או לברר מה בדיוק חלקו - החבר ה'מקסים' מתקומם ואף מתרגז, כאילו בוצעה נגדו כפירה בעיקר. שוד ושבר.

  13. זהו למעשה ה'סכסוך העסקי' הראשון מבין שורה ארוכה של 'סכסוכים' דומים שיבואו אחריו - וכולם, בדיעבד, נסובו סביב אותו דבר בדיוק: כמה עוד אפשר לקחת ממני, וכמה מעט אני מסוגל להתנגד. ה'עסקי' היה לב הנרטיב שבתוכו נכלאתי במשך שנים, ואחר כך גם הדרך שבה פסיכו יציג את הסיפור מאוחר יותר כלפי הנוירוארכיה – ובהמשכה הישיר של הפגיעה.

  14. אלא שבפועל, העסק לא היה רק עסק עבורי: הוא היה הזהות שלי, הערך העצמי שלי, תחושת השייכות שלי, ולעיתים כמעט סיבת הקיום שלי. ולכן כל 'סכסוך עסקי' כזה לא נחווה אצלי כמשא ומתן מסחרי רגיל, אלא כעוד מבחן נאמנות, עוד ויתור על עצמי, עוד טעות יומיומית בתוך מערכת שבה זכויותיי, צרכיי וגבולותיי הלכו והצטמצמו.

  15. הלכה למעשה התנהלה השותפות 5 שנים ע"פ העקרונות הבאים: אני השותף רק שלו, שעושה את כל העבודה בשכר רעב ותוך השקעה מסביב לשעון, ואילו הוא שותף רק של עצמו. חלקו: לייעץ לי משפטית בצ'ט ובמייל איך לשרת באופן מיטבי את חברתו ה'מתחרה', ובשאר הזמן להיות המנכ"ל שלה מרחוק.

  16. ובמקביל חברים הרי: אני היחיד שתורם לחברת התוכנה המגניבה ביותר בצפון, עונה בלילה ללקוחו כי חייב לו 150,000 ומשתכר מינימום + 2000-3000 לכל מיני דברים, דואג שיהיה לו כסף בעו"ש, שלא יהפוך , וכו'. הוא מנגד, מבטיח להיות 'יותר רגיש' כשהתנהלותו פוגענית ומעליבה, ובפרט לאחר הזרמת 25,000 ₪ נוספים לשרידות השותפות.

  17. איך שיחק בי ככה כבבובה על חוט (פוסט)?! ובכן פסיכו חכם. למשל במקביל לתביעה החל בלימודי דוקטורט (ס' 1.1) ועד להגשתה הגן על התיזה (ס' 21). אז כמובן שלא הציע לי ליפול קורבן ל'עבירות הפליליות החמורות ביותר בספר החוקים?' (ס' 3.1, ו-7 הציניים לתביעה כמו ס' ‏18 לעיל ועוד), אלא המציא עוד דוקטורט שתפור במיוחד למידותיי.

  18. כלומר חולשותיי: 'שותפות עסקית' שישבה לי על הקשיים התעסוקתי התפקודי והחברתי והציעה 'נצחון מוחלט' בשלושתם משום ששותפותנו היא 'השולטת!!!!11111'. מכר לי 'משילות' במילים, והשליטה בפועל: אצלו. 'שותפות' ו'חברות' היה רק נרטיב 'עטיפה' ותדמית חיצונית, כלא מחשבתי רגשי להצנעת זממו האפל – המתועד במקביל ובאותם המילים ממש.

  19. לו רק יכולתי לנחות בגרסתי היום וללחוש לגרסתי דאז באוזן "זה פסיכו! לא חבר ולא שותף! הגן על עצמך!" הייתי מסלק אותו מיד. מאירוע זה (ס' 376 לחוק העונשין בתרמית השותף והחבר) זה הלך ונהיה רק גרוע יותר, והנזק מאז ועד היום מצטבר והולך, כשהנמוך ביותר היה בשנות ה'פרוטקשן'(....). ועיקר העניין אינו כלכלי(!): אלא סבל וכאב רב וממשי, וסכנת חיים.

שנות השעבוד (2010-5) בתמצית

  1. ברבעון הראשון עבודת הכפייה ללקוח לעיל נמשכה שנה והתרחבה לפרויקטים נוספים כי נדרתי נדר ולא יודע להגיד לא.

  2. עבירת השעבוד היא העבירה הכי לא מובנת בספר החוקים, כמוכח במקרה זה של 5 שנות שעבוד מתועד מא' ועד ת'. עיקרה אמונות יחסי כוחות חד צדדיים והתנהלות שחורגים מכל נורמה מקובלת אל 'מחוץ לסקלה' ובעקביות: הקורבן חלק מגוף התוקף ועד ל'מיזוג' מושלם, מהותה של השליטה המנטלית: שחייבת להתקיים במלואה לאורך כל אירוע האלימות הנפשית. וע"כ על השליטה המנטלית עצמה אין מו"מ, אפשר להתפלפל עם הקורבן רק על פירותיה.

  3. למשל, לפסיכו לא באמת היה מפריע לו הייתי גובה 1,500 ₪ מתוך ה- 34,000 ₪ ששלשל לכיסו מיזע כפי. אלא שהעניין עקרוני, לוודא שנפלתי ברשתו: שאני מבין מי הבוס (כלומר שותף....), בעל השליטה, ובעל הסמכות (עליו עלי לסמוך ב-100%), ומי העבד. יחסי כוחות שהתקבעו בהתחלה, הסיבה לשמה בחר חברי דווקא בי: ראה אדם חלש ובודד, וזהו פוטנציאל 'עסקי', ובתור פסיכו, נותר רק לפתות.

  4. בשלב הזה אני כבר תחת שליטה מנטלית. פסיכו שולט במחשבותיי, וכך ברגשותיי, וכך במעשיי, מתחיל לחשוף את הצדדים האמיתיים שלו אותם הסתיר עד לשלב זה. אבל רק בפני הראיות, בפני ממש – יחשפו צדדיו האמיתיים רק כעבור 5 שנים.

  5. בפיתוי הטריד אותי טיפה שרשם לעצמו מניה עודפת מבלי לתאם עמי. לתהייתי באשר לפשר הדבר, עצר לרגע, חשב טיפה, הישיר מבט, חייך מאוזן לאוזן, ואמר בטבעיות: 'בשביל השליטה'. אוקי... חברי יודע על מה הוא מדבר.', חשבתי לעצמי.

  6. בפיתוי קשר אותי לתרמית החבר והשותף היקשרות טראומתית מהסוג הכאוטי (Disorganized Trauma Bond). סוג ההיקשרות שפיתחתי כחלק מאותו 'מצב הישרדות': מנגנונים שאפשרו לי לשרוד רגשית במציאות בלתי אפשרית, והמשיכו לבגרות.

  7. ההיקשרות הטראומתית (Trauma Bond) היא אותו 'דבק' פסיכולוגי המחבר לאורך זמן בין התוקף לקורבן במערכות של אלימות נפשית. הנפש אינה נשארת במקום הרע למרות הפגיעה אלא דווקא בגללה: היא נקשרת לתוקף, מזדהה עם צרכיו, ולומדת לחפש אצלו גם את הנחמה וגם את הפחד. מחפשת: 'להרגיש כמו בבית', שם למדה מה"ע בילדות 'מהי האהבה'.

  8. פסיכוז מתאפיינים ב'חוסר במטרות ריאליות לטווח ארוך' (13PCLR)ג, קריטריון שמנוסח גם כ'ראיה רק לטווח קצר'. מסיבה זו כשהבין ש'אני הצלחה מסחררת', מיד ניסה לשחזר את ההצלחה כדי להגיע 'אל המנוחה והנחלה', כפי שהתנסח באוזני.

  9. בחירתו במיכאל אגוליאנסקי נמשכה כמה שבועות. שנה אחרי ה'גיוס' של תומר אגם נקלעה שותפותם לסכסוך שהסתיים בבוררות. הייתה שאיפה לגייס את אבי גוטמן חרף מחאותיי שיהיה 'חברה מתחרה'. ב 2013 חבר לנוכל בשם שמואל שפירא וביחד הקימו רשת הונאות סדרתיות של המדינה שתפורט בהמשך. ועוד.

  10. שני טירונים נוספים גויסו בסוף: בוריס ליבובסקי (2011) ומיכאל סוקולסקי (2012). ביחד היינו שלושת חסידיה השוטים של 'כת סרגטה': 'שותפויות' בשליטת הפסיכו, שמתחרות ביניהן והוא בהן. הגורו רק נהנה, ולא חייב כלום.

  11. כבכל כת, גם בכת סרגטה 'הפרד ומשול': החסידים מתחרים ביניהם מי המנכ"ל הכי משקיען, למי יש יותר פרויקטים בקנה, אצל מי הצוות גדול יותר, למי יתרת עו"ש גדולה יותר בשבילו לעשוק ולסחוט(שמאל) בקסמיו, וכו'. בזכויות השלושה מכרסם בעקביות ואין לו רחמים בשבילם גם כשמצבם הנפשי קשה עקב פגיעתו.

  12. גם לנורית שבי הציע 'שותפות' כיוון שהינה 'פחות חדה' כביכול. מכר פרויקט שעבדו הנאמן יבצע בזול ומהר כי היא VIP. בעצם לא ממש VIP אלא פראיירית בפוטנציה. לכן חשוב שאתן לה שירות מעולה, ונעלבתי שחשב אחרת. אך נורית חדה כתער: כשהתרגז דרש 'שלט' וכו' סיננה לעצמה 'מה זה הפסיכופט הזה...' ונסה כל עוד נפשה בה. בחלוף עשור (2020) שיתפה מחשבה זו עמי מבלי שנתבקשה, ואיחלה לי 'הצלחה בדרך הצדק' מבלי שאי פעם נפגשנו.

  13. פסיכוז אגב קורה להם הרבה שהם מתרגזים וכו'. כשגרושתו הראשונה הרגיזה איים עליה ברצח וגם היכה נמרצות וע"כ לא יצא טוב בגירושין בכלל. בהמשך סברה ש'הבנאדם פסיכופט', והשמועות אומרות שגם גרושתו השנייה לא בדיוק ליקקה דבש. ניתן רק להצר על כך שלא שעה להפצרותיי שביחסיו עמה עת הייתה כפופה יש טעם לפגם.

  14. כרבעון מתחילת הפעילות: מקרה חירום! מחשבותיי גולשות למציאות! אני שולח מסר חברי שאין בשותפותנו פרויקטים מוכנים לביצו כפי שהתחייב לספק כנגד האינטרס שלו, וע"כ לא סיפק. השותף רואה ואוי לא, שוב 'סכסוך עסקי'. התרגז.

  15. ומשהתרגז, וכעונש, תוך רבע שעה נחתם 'הסכם מייסדים' חדש: פרויקטים עלי 'לדרוש רבעון מראש', רק 'בעל השליטה' (ס' ‏49) מחליט על משיכת 'רווחים', זכאי כעת גם ל'עמלות שיווק' לחברתו שלו, רשאי להתחרות בה וכו'. אני מנגד מחויב לעבוד רק בה עד 2014 אחרת נותר ללא כל זכויות (ואחזקות), שכרי 4,500 ₪ ברוטו 'כרגיל' ורק אם יש. והכל לגמרי בטעות.

  16. ברבעון הראשון לתוך שותפותנו 'תיזכר' מספר פעמים שעלי לשתפו ב'רווחים' בסוף הרבעון. עשר דקות לאחר כפיית הסכם המייסדים החדש (17/3/2011) הגענו בקסם לסוף הרבעון, ונפתח מסע הסחיטה הכספי הראשון בטעות(?) המתועד בטעות(!):

    1. זמן לשלם 'רווחים' ל'בעל השליטה' וכפי שתוזכר. אני לא משלם. פסיכו נעלם וכעבור שעתיים חוזר ללחוץ. ושוב כעבור 4 שעות, הפעם מבקש לחייב את ה'שותפות' בין השאר בעבור 'יעוץ משפטי' בסך 15,000 ₪ + מע"מ.

    2. יום למחרת (שישי 18/3/2011) אני 'מגלה' שאין כסף בחברה אחרי שירדו המוסדות, ומבקש 'לבטל את החשבונית'. פסיכו קורא, מתרגז, וכעבור שעתיים שב לדרוש 20,000 ₪ לעומת 15,000 ₪ הראשוניים וזאת כעונש.

    3. ביום ראשון (20/3/2011) מורה לעוזרת שלו להתקשר אלי ללחוץ, במקביל מודיע לי על 'שותף' נוסף שיתחרה בי, בוריס ליבובסקי. אני מקנא, מזכיר לו ששותפותנו מגניבה, וזוכה לחוות ניצוץ אלוקי: 'אני הצלחה מסחררת', ובכתב!

    4. ביום שני, אני מבסוט שהאל מקבל את מנחתי ומאשר שאני אור לגויים, וע"כ 'מאשר' לו לסחוט אותי ב- 15,000 ₪ לפני מע"מ. וכך, לאחר שורת לחצים ומניפולציות לאורך 4 ימים, איך זה עוזר לנו?'‏68 הפך ל'מגיע לך'. קסם! ✩₊˚.⋆☾⋆⁺₊✧

  17. כעבור חודש אני 'מזרים לחברה 25,000 ₪ כדי לשלם לעצמי את המשכורת', שבחודש מרץ 2011 עמדה על 'השכר המינימלי לצורך ביטוח לאומי'. באפריל 2011 עבדתי 'הפעם ללא שכר', אך הפעם וע"פ ייעוצו המשפטי יצא גם תלוש מבלי לשלם את הנטו, כי 'ככה לפחות יהיה לי ביטוח לאומי ורצף לתנאים סוציאליים'. וזכור לי עד היום שמאוד הערכתי עצה זו.

  18. כך אחרי 5 חודשי פעילות (29/4/11) יצא שאני חייב לעצמי 50,000 ₪ על 24/7 בשותפות כולל כל ההשקעות. פסיכו מנגד חייב לי 2,900 ₪ חזרה, ומשפטית השבה של עשרות אלפים שעשק וסחט ממני בשירותים ובמזומן, ומאסר ארוך. כל השותפות התנהלה עם 'התחשבנויות' ו'גלגולים' בינינו. פסיכו עסק רק בהכנסת כספי לכיסו, וכפסיכו.

  19. מאז הניצול התפתח והשתכלל בשלל דרכים שונות ומשונות, חגיגה שלמה (!). למשל:

    1. עבודות שחורות בתמורה ל 500 ₪ לכל היותר, שירותים בעבורם ישלם 15% פחות מספק בהודו כדי שישמע לו כדאי (והצעה עסקית לעשות מזה עוד 'עסק' וזה אפילו קרה HTMLGURUS, לחצים למשוך 'דיבידנדים' מדי חודש, ועוד......

    2. 'משימות סוף שבוע' ואחרות שמשגר לעברי הבוס חדשות לבקרים. למשל הכנת הצעות מחיר מושקעות 'עד יום ראשון'. לא הצלחתי שבוע להגיע אליה, אך למרות שאני 'עמוס', ארצה את דרישתו ו'רק כי הוא לוחץ'.

    3. בשבילו עדיף שהלקוח יקבל שתי הצעות שלו ומשום ששותפותנו היא אשליה אשר נשלטת בידו: הרחבת חברתו המתחרה כשאני הרחבה שלוד, מהות השליטה המנטלית. כך הלקוח מקבל אשליה של בחירה בין ספקים נפרדים, והוא מקבל אותו בכל מקרה. קסם! ✩₊˚.⋆☾⋆⁺₊✧

    4. דוגמא נוספת לשליטה המנטלית בדרישתו ש'אנחנו נצטרך לחתום על הסכם מול חברתו המתחרה אם יהיו לה משקיעים'. אבל זה נכון רק אם השותפות מוכלת בתוך חברתו ומשל הייתי ראש צוות עם מפתחים תחתי, כי אני חלק ממנו.

    5. בהסכם המייסדים השני (ס' ‏80), על השותפות לשלם לשותף 'עמלות שיווק' בשיעור 5% מהפרויקטים שהתחייב לספק בתמורה לאחזקותיו (ולו הפסדיים) ושיש לו אינטרס לספק רק לחברתו המתחרה כשהוא בחובות וע"כ כמעט ולא סיפק. אחרי העושק הראשון במזומן החל ללחוץ לשלם לו את העמלות וזאת באופן רטרואקטיבי. אני מרצה בעמלות השיווק, מטרתי שירוויח 3000 לפחות, והו! עשה 10,000 בעמלות שיווק - לא רע , וחייב לו 2000 ₪!, וכולי קורן מאושרה.

    6. פסיכו היה חבר ויועץ משפטי, שותף ודירקטור, בעל שליטה, ספק, וכמובן גם לקוח 'שלי'. רכש שירותים בזול ומכר ביוקר תחת חברתו המתחרה: רוב הרווח והמוניטין בכיסו באפס מאמץ וסיכון, שרק באחריותי: קבלן המשנה הנשלט.

    7. במסע הלחצים השני הקשור למייל ה'דיבידנד' שלעיל, החל בהבעת עניין מצדו למשוך 'בונוס רבעוני', ו... רק שאגיד לו תאריך וסכום. ושוב, אחרי כמה ימים של פניות 'תזכורת' ובקשות, סחט עוד 15,000 ₪ + מע"מ.

  20. משום שהקפיד במחצית הראשונה (12.2010-6.2013) ובאופן עקרוני שלא לבקר או לתרום לשותפות דבר (שאחרת הייתי מפנים עבדותי / מצפה ליותר ויותר), לא ביקר במשרדיה אף פעם, ולא שוחחנו בטלפון כלל, העלאה על הגרף של נפח התקשורת שלנו כפונקציה של הזמן, תראה כיצד לחץ הדרישות הישיר לשירותו בידי עלה בחצי העבדות הראשון.

  21. ועד שהלחץ הכביד עלי מה שהוביל אותי להרהר עם חברי על "מתווה היפרדות" עסקי, ומבלי שאני מבין שהוא האשם בכל הסטרס, שמגביר ללחמו ושעשועיו וכמיטב יכולתו (ומזמין את הלקוח גם), אחרי שנתיים וחצי של שליטה מנטלית.

  22. רואים בהמשך 'מתווה ההפרדות' את דימויי העצמי הנמוך פחד הדחייה והרומינציה 'אני אפס' ההרסנית, המנגנון הפנימי שסחבתי מהילדות ושבבסיס שעבודי. פסיכו בטקטיקת שליטה חשובה - הטיפול השקט: אתה לא שווה את הזמן שלי, תבהלה ותרעלה. אני מסכים, אבל מזכיר לו שתמיד יוכל 'לגרש אותי' וכשיראה לנכון. וכפי שאכן קרה, ואפילו זה לא היה בחינם.

  23. בהתעללות פסיכופתית התיאבון והתלות של התוקף במשאבי הקורבן הולכת וגדלה והיא מתאפיינת בעלייה קבועה בלחץ הדרישות. אבל אחרי 'מתווה ההיפרדות' התרחש משהו חריג: פסיכו פגש 'שותף' חדש בשם שמואל שפירא (להלן: 'שמוליק'), נוכל מקצועי מנוסה בהונאות של קרנות מחקר ופיתוח (מו"פ) ממשלתיות, והעביר את הדגש להקמה ותפעול שורת הונאות של רשות החדשנות ('המדען הראשי') בשותפות עמו תוך ניצול השותפים ובראשם אותי, והלחץ הישיר החל לרדת.

  24. בחצי השני של השותפות הדרישות הכספיות ובשירותים 'התקבעו' והדרישות לשירות רשת ההונאות שמעליהן הועברו לשרית זוהרי, העוזרת 'שלי' שעמדה לשירותם בכל דבר ובכל פנייה כמעט באופן אוטומטי כשאני מכותב ו'מאשר' כל פגיעה בזכויותיי אוטומטית. ירידת הלחץ הישיר אפשרה לי לשלש את מספר העובדים. וזאת בבית תוכנה גדול שמעולם לא רציתי לנהל ולהקריב לו לבדי, כשחברי רק שואב אותי. אלא ש'נסחפתי' בקסמיו: כנער אוטיסט ש'מושפע' מה'חבר' אבל בבגרות.

  25. את מעט הזמן שבילה בצפון פסיכו השקיע בעיקר בפיתוח וניהול רשת ההונאות. לחץ קבוע עלי להפוך השותפות יותר ויותר לחברת קש שמספקת אנשים לחברות קש. אם התנגדתי או הרהרתי בכך, כרגיל התרגז וכפה עוד הסכמי עבדות מופרכים.

  26. ההונאה הראשונה הייתה סלייסר בע"מ. סלייסר הייתה 'הצלחה מסחררת', ו'החושב לטווח קצר'[‏69] מיד העביר כל עיסוקו מ'גיוס' שותפים להונאות מדינה עם שמוליק. וזאת תוך ניצול ה'שותפויות' והשותפים של ה'שותף' ששותף רק של עצמו.

  27. מסלול הכסף היה כדלקמן: לצורך עידוד מו"פ וחדשנות טכנולוגית, המדען הראשי משלם חזרה 50%-60% מעלויות המו"פ לתוכניות שאושרו מראש ובכללן הבטחה להשלמת העלויות מאמצעים כאלה ואחרים. במקרה שלנו כ'הבטחה' הצגנו 'הסכם השקעה פייק' עם ח.פ. כלשהו של יואל ומשה רותם, חבר'ה של שמוליק.

  28. לאחר האישור העובדים שדווחו כמו"פ נתנו בפועל שירותי תוכנה ללקוחות השותפות (החלפנו להם ח.פ. בתלוש), ומעליהם שלושת שותפיה שעובדים על המדען הראשי. בצד אחד החזרי המו"פ שלא בוצע מחולקים חזרה לשותפים כשכר (25,000 ₪ בחודש לכל אחד + בונוסים לקסם ושמוליק), בצד השני השותפות משלמת לסלייסר חודשית חזרה את עלות ההעסקה ששולמה לעובדיה בתלושים, כנגד חשבונית בעבור משירותים שכמובן לא ניתנו ובהיעדר כל מו"פ או בדל מוצר.

  29. אחרי סלייסר נוספה הונאה בשם פיולויז'ן, עוד קומבינת הונאת מדען. נהנים הפעם החבר'ה של שמוליק, השותפות משמשת כ'פלטפורמה', ואני על תקן המכונה 'קוף': הפראייר שעוסק בעסקים החוקיים בלבד. מפיולויז'ן וכל הבאות לא נהניתי.

  30. הפרויקטים של רשת ההונאות ששני הנוכלים העבירו דרכי ו'שותפותנו' הם: סלייסר, פיולויז'ן, דיא-קרדיו, סקוויק (ג'יב מי טק), קרדימטש. והיו הונאות דומות היו גם עם השותפים האחרים.

  31. במרוצת הזמן, וכפי שמאפיין אנשים מסוגו, 'עלה לו השתן לראש' לגמרי: עבריינות מס כפייתית, 'צורך בעוד בחורות' בחברה לשם הטרדתן המינית, תקיפתן במידת הצורך וכעונש על סירוב ל'אלוהים של החברה הזאת', וכו'. שוב הדפוס.

  32. בפשע 'החבר של האוטיסט' לעיתים ישנה הדחה של הקורבן לפעילות לא חוקית לשירות התוקף, וגם במקרנו. לשתף פעולה עם רשת ההונאות השניים הדיחו אותי בעזרת המכונה 'הפצצת אהבה' (love bombing). עד החבירה לשמוליק, קסם היה פונה אלי רק בדרישות עושק ומסעות סחיטה. מתקופה זו ואילך 'חברותנו' כללה גם ערבים במסעדות ובארים עמם (מה שלא היה לי עד אז בכלל), ביקור שבועי בשותפות שבצפון, וכו'. עפתי ושמחתי שמעגלי החברתי התרחב.

  33. בשנת 2014 הייתי פעם עם גרושתי בהצגה הקלאסית "ארוחה עם אידיוט", על האידיוט שמביאים לארוחה כדי לצחוק עליו כולם בלי שהוא מבין שהוא שוב ושוב האידיוט ונושא הערב. צחקנו נהנינו, ובימים שאחרי המשכתי להיות האידיוט ב"ארוחה עם אידיוט" שהשניים הזמינו אותי אליה מדי פעם, העניקו לי המון 'אהבה', בחסותה גזלו עוד מכספי זמני ונפשי - והכל שלא כדין.

עבירת השעבוד – יחסי הכוחות והנפשות הפועלות

  1. בצד הקורבן, כדי ליפול למערכת יחסים רעילה עד כדי שעבוד, נדרשת בדרך כלל פגיעוּת רגשית משמעותית - יהיו מקורותיה אשר יהיו. מן הראיות הרבות בתיק עולה תמונה מוכרת של קורבן לאלימות נפשית מתמשכת: דימוי עצמי נמוך, ריצוי כרוני, הימנעות מעימותים, קושי להציב גבולות ופחד עמוק מדחייה ונטישה.

  2. מצוקתי הייתה כה עמוקה, שלטעמי אין צורך אפילו ב'מומחים' כדי להבין את עיקר טענותיי, אלא בעיקר בנכונות להתבונן בראיות עצמן בלב חפץ וללא דעה קדומה. להבין את ההשתלשלות, את הדינמיקה, את הנפשות הפועלות - ואז לראות כיצד כל מייל, הודעה או ראיה מוסיפים עוד חתיכה לפאזל. לא אוסף מקרי של 'דרמות', אלא תמונה אחת עקבית.

  3. מבחינה מדעית, בעיות רגשיות מקוטלגות בשמות, אבחנות ותסמינים שונים. אך ברמת היסוד, משמעותן היא לרוב שונות התנהגותית ורגשית החורגת באופן משמעותי מן הנורמה המקובלת בזמן ובמקום נתון - שאחרת כלל לא הייתה מוגדרת כבעיה. בהתאם לכך, קיים לעיתים גם קשר ישיר בין חומרת המצוקה הנפשית לבין מידת החריגות ההתנהגותית הנראית כלפי חוץ, במיוחד תחת לחץ, טראומה או מצב הישרדות מתמשך.

  4. למשל, בתגובה לאותה דרישה לעיל לעבוד בחינם, אינני מתקומם אלא להפך: מיד נלחץ, מתנצל שהרהרתי בצדקת עבודת הכפייה, וממהר להבטיח שמעתה לא אטיל ספק ב'דבריו החיים' המשודרים אליי דרך ה'ממלכה': הצ'אט, המיילים, והגרסה של פסיכו למציאות. הוא הבוס, 'הצינור המקובל', הסמכות, רק בחוקותיו יש ללכת לפעול ולהבין את העולם. אולי בעוד שנה שלוש תגיע גם 'הגאולה'. ובתוך המנגנון הזה, מי בכלל זוכר כמה פעמים נטשתי את עצמו כדי לשמור על הקשר או כמה אלפי שקלים שהלוויתי ל'חבר של האוטיסט', פסיכו, רק משום שעמוק עמוק בפנים הרגשתי.... 'סוג של אוטיסט'.

  5. באותו היגיון מעוות אפשר גם למצוא אותי כותב לפסיכו שאני "חולה לו על התחת" מיד אחרי שסחט 1.8 מליון ₪ לאחר 5 שנות שעבוד, להמחשת עד כמה הייתי תלוי בו רגשית וכמה עמוק חדר מנגנון הריצוי וההשפעה. ללא ספק, האמור חורג התנהגותית משמעותית מהנורמה העסקית והאנושית בבתי תוכנה ואף בושת. ראה אדם פגוע, ו'בחר' להעמיק את הפגיעה.

  6. עוד לפני אותו 'סכסוך עסקי', פסיכו כבר כלא אותי בתוך מה שנחווה אצלי כמעט כסרט הוליוודי: אני בתפקיד ה'מנכ"ל', כביכול, שאינו מסוגל להגן אפילו על זכויות התאגיד שלו עצמו - לא מול דרישות חוזרות ונשנות, לא כבעל מניות מיעוט, ולא כאדם עובד בתוך החברה שנשא את שמו. בזמן שהמציאות נותרה כפי שהיא, הסרט בראשי הלך והתרחק ממנה יותר ויותר.

  7. לראיה, בסוף 2015, לאחר כחמש שנות שעבוד וניצול רגשי וכלכלי, חשתי כאישה מוכה ואף 'בכלביה' של פסיכו. במסר זה, וכדי שיאמין למצוקתי, הוספתי וחידדתי: 'האו האו דוגי דוגי דוגי'. כחבר, השמתי תשומת לבו למאפייני אישיותו אותם אך הפנמתי: "אדם לא ישר, לא כנה, דורסני ומניפולטיבי, חסר אמפטיה, אגואיסט ותאב בצע, הסתרתי, ומת תמיד לדפוק את השותף שלו", וממש כאילו העתקתי מ'רשימת הפסיכופתיה המעודכנת' (PCLR) אודותיה בזמנו טרם שמעתי.

  8. אך עדיין לא הייתי מסוגל להכיל את המסקנה הרגשית הפשוטה שאם חברי הטוב ביותר ושותפי הקרוב פוגע בי באופן כה עמוק, וייתכן שאין מדובר ב'טעות', אלא בדפוס. ולכן, כדי לשרוד נפשית, המשכתי שנים להאמין שהרשעות מקרית, זמנית או בלתי מודעת ולא חלק מהמבנה עצמו. 'טעות' (ס' ‏18), סברתי לתומי הרב.

  9. הקושי המרכזי שלי לאורך השנים לא היה מחסור באינטליגנציה, אלא להפך: שונות נוירולוגית אשר אפשרה לי להבין מערכות מורכבות, אך הקשתה עלי לזהות בזמן אמת מניפולציות חברתיות בסיסיות, יחסי כוח סמויים והטעיה רגשית. פסיכו זיהה זאת מוקדם מאוד, וע"פ הראיות: בנה סביב חולשה זו יחסים אשר נראו מבחוץ כשותפות אך בפועל חד־צדדיים.

  10. וכאן מגיע גם צדו השני של המטבע: התוקף. בעוד שקורבנות האלימות הנפשית משתייכים פעמים רבות ל'קבוצת סיכון': טראומה מוקדמת, פגיעוּת רגשית והיעדר תמיכה מספקת, הרי שהתוקפים עצמם משתייכים למה שמכונה בפסיכולוגיה 'המשולש האפל' (Dark Triad): נרקיסיזם, סוציופתיה ופסיכופתיה. אלו הארכיטיפים שבבסיסם מתקיימים דרך שליטה, מניפולציה וניצול של אחרים, לעיתים תוך תחושת זכאות מלאה והיעדר כמעט מוחלט של אשמה או אמפתיה. בישראלית עממית קוראים לחלקם לפעמים 'נסיכים', לפעמים 'ערסים', ולפעמים פשוט 'כריזמטיים'.

  11. פסיכופתיה נחשבת לצורת הניתוק הרגשי הקיצונית ביותר. אדם שלעיתים יודע לחקות באופן מושלם קסם, ביטחון, כריזמה ואפילו אכפתיות - מבלי לחוות אותם באמת באותו עומק אנושי רגיל. ולכן מבחוץ קשה מאוד לזהות. הקרנבל החיצוני עשוי להיות מרהיב: פוליטיקאים, גורואים, אנשי עסקים, עו"ד, 'קוסמים', מטיפים, כוכבים ואנשי כוח למיניהם. דווקא משום כך, גם אנשים אינטליגנטיים מאוד עלולים להילכד לאורך שנים במערכת יחסים כזו מבלי להבין מה הם רואים.

  12. ובדומה לדיקטטורות לאורך ההיסטוריה, גם מערכות של שליטה בין-אישית נשענות במידה רבה על הנדסת תודעה באמצעות שפה, תקשורת ופחד. פסיכו הצליח לייצר אצלי תודעה בה עצם ההתנגדות לדרישותיו נחוותה כאיום קיומי על החברות, השייכות והביטחון הרגשי שלי. ככל שנמשך מצב זה, ויתורים קיצוניים, ריצוי בלתי סביר ופגיעה עצמית מתמשכת כבר לא נחוו בעיני כהקרבה - אלא כתנאי בסיסי להישרדות היחסים עצמם, ולשמירה על תחושת השייכות, התיקוף וערכי העצמי.

  13. השליטה לא התחילה באקדח לרקה אלא בהיקשרות, תקווה, הערצה, תלות וריצוי. כל ויתור קטן נראה לי הגיוני 'בינתיים', כל השפלה הוסברה כבעיה שלי, וכל פחד מעימות נחווה אצלי כאיום קיומי על עצם השייכות, החברות והעתיד שלי. וככל שנשחקתי יותר, כך גם נעשיתי פחות ופחות מסוגל לעזוב.

  14. במקביל המשיך לטפח את דמות ה'חבר המיוחד': חזונות על הצלחה משותפת, 'אנחנו לא כמו כולם', 'נבנה משהו ענק', 'אתה הצלחה מסחררת'. כל משפט כזה ישב בדיוק על פצעי השייכות והבדידות שלי כאוטיסט לא מאובחן במצב הישרדות. בדיעבד ברור לי שלא מדובר היה ב'חברות עסקית' אלא במערכת יחסים כוחנית ומבלבלת, בה אותו אדם מקור לפחד ונחמה ביחד.

  15. במשך השנים פסיכו ניהל אותי בעיקר דרך לחץ רגשי סמוי: שתיקות (ס' ‏87), אכזבה, עקיצות, התרחקות, רמיזות שאני פוגע בו עסקית ואישית, ושאני 'לא מבין איך העולם עובד'. לא היה צריך לצעוק, להיפך, ככל שהיה רגוע יותר –נלחצתי יותר. די היה באיום סמוי של נטישה או עימות, כדי להניע אותי לפעול שוב ושוב בניגוד לאינטרסים הבסיסיים ביותר שלי עצמי. הסימן המובהק ליחסי שליטה: לא הצורך להכריח אדם בכוח, אלא היכולת לגרום לו להאמין כי הכניעה: בחירתו החופשית.

  16. השליטה הייתה רק שלו, האחריות רק שלי, והרווחים בעיקר שלו. כשהצלחתי – הוא גאון ש'בחר בי'. כשנכשלתי – אני דפוק לא מקצועי רגשני ואימפולסיבי. כך נבנתה לאט תלות: אני עובד קשה יותר כדי לזכות מחדש בפירור של אישור וחברות.

  17. וכמו בכל מערכת כזו, פסיכו משך לעצמו 'דיבידנדים', 'בונוסים' ואף שכ"ט על 'ייעוץ משפטי' לשותפות הנשלטת בידו, כך שגם התפרנס מהשליטה וגם זכה לסיפוק, תחושת חיות (ס' 2 לבקשה מ27.4.26), וחשיבות עצמית: כך למשל בסוף השותפות חייב בתמורה לייעוץ המשפטי 600 ₪ לשעה, כינה עצמו בגוף שלישי וממש כמו האל בתורה וכו'.

  18. בדיעבד הבנתי שהדבק שהחזיק את המערכת בינינו לאורך שנים היה פיצול כמעט מושלם בין רגש לשכל. הגדרתה של טראומה = בעיה נפשית = אגו = פצע בנפש = קרע בין גוף ונפש = נרקיסיזם = 'סרטים' לאדם ו/או החברה. אצל הפסיכוז זה בקצה הסקלה: השכל אמור לראות בראי 'אפס מאופס', והרגש רואה 'ראש הממשלה', 'שר המשפטים', 'יזם חברתי' וכד'.

  19. אני הייתי הצד הרגשי: הנאמן, המאמין, המתרגש, המפחד לאבד, זה שסופג, מכיל, עובד, מקריב וממשיך לרצות גם כשהוא נשבר מבפנים. פסיכו, לעומת זאת, תפס בהדרגה את עמדת השכל: הקר, המחושב, המשפטי, האסטרטגי, זה שיודע תמיד להסביר למה הכול בעצם הגיוני, עסקי, חוקי ומוצדק. כל עוד שירתתי את הנוירוארכיה, הרגש שלי היה נכס עבורה; אבל ברגע שבו הופיע איום ממשי של ביקורת, גבול או בית משפט - אותו רגש עצמו הוצג לפתע כהוכחה לכך שאני הבעיה.

  20. אולי זה גם אחד הדברים הכי קשים להסביר במקרה שלי: לא מדובר רק בכסף, חוזים או טקסטים, אלא במאבק על עצם הזכות להגדיר מה הייתה המציאות. במשך שנים פסיכו היה זה שקבע עבורי מה 'נורמלי', מה 'עסקי', מה 'הגיוני', ומה אני אמור להרגיש. ורק כשהתחלתי לקרוס ולהתנגד, הבנתי עד כמה עמוק חדר הפיצול הזה: בין האדם שחווה את הכאב, לבין האדם שמחזיק בכוח להסביר לעולם למה הכאב הזה בכלל לא קיים, ובמקביל נהנה מקיומו לו הוא אחראי.

  21. במילים אחרות הייתי לכוד לא רק כלכלית או עסקית אלא עצבית ורגשית. זה אולי הדבר הכי קשה להסביר למי שלא חי שנים במצב הישרדות אוטיסטי: לפעמים האדם שפוגע בך הופך גם למקור היחיד לתיקוף, ביטחון ושייכות, ולכן הקורבן נאחז דווקא במי שמכאיב לו, ואף מתמכר לכאוס ולפגיעה. בדיוק בגלל זה נשארתי, בדיוק בגלל זה המשכתי לרצות, ובדיוק בגלל זה לקח לי שנים להבין שלא מדובר ב'חברות מורכבת' או 'סכסוך עסקי', אלא ביחסים שנועדו לבלוע אותי מבפנים.


כפיית הסכם ה'פרוטקשן' (סוף 2015)

  1. לאחר 5 שנות שעבוד מושלם לצרכיו של היועץ המשפטי, סחט מעמי התחייבות לילית מופרכת בסך ל 1.8 מליון ₪, ואז כפה להיכנע להסכם שבכללו מסירת מליון ₪ ב- 100 שיקים חודשיים, באיום המשפט. כנגד רצוני החופשי וללא הסכמתי במובנה המשפטית, וממש כמו כל השותפות. 'אקזיט' לאחזקותיו העשוקות, באמצעותן עשק יומיומית. 'הרצחת וגם ירשת'.

  2. עצם המחשבה על עימותים עם טראומות הילדות שפסיכו שימש כצילן, הפחידה ביישה והרתיעה אפילו יותר מלמסור מליון ₪ למי שהבנתי שלא ראוי להם, ובלשון המעטה. ואין מילים להסביר מדוע ואיך ומה לעזאזל. זה אפילו היה 'כדאי' – הנזק שהסב לשותפות ולי היה גבוה בהרבה, ולפני ההתמודדות עם ההטרדות המניפולציות והלחצים. 'פרוטקשן' (פוסט).

  3. ההתחייבות נסחטה כעונש על מרד ממושך בשכר הרעב שהרווחתי ושילמתי לעצמי ורק אם יש, אחרי שסופקו צרכיו של פסיכו, ובלשוני 'לתקן עיוות'. כהבין שלא יצליח לדכאו, התרגז, וגמר אומר להעניש אותי על הפגיעה בזכויותיו לשעבדני.

  4. לביצוע זממו, דרש 2 מליון ₪, ואז שב על דפוס פעילותו היחיד: דרישה ואחריה מסע לחצים חריג לנקודת הזמן-ימין, עד שסחט 1.8 מליון ₪ בשיחה טלפונית לילית שזה לא היה באג'נדה שלה. התחייבות שכתב בעצמו, כך שמהרגע שאישרתי 'אכלתי אותה' (ס' 8+9). ותוך דקה אישרתי אותה כשהוא כמובן עדיין על הקו (ס' ).

  5. והכל: כדי לאיים במשפט וכך לכפות. לראיה, את 'הסכם המייסדים המשודרג' (ס' ‏80) לא היה דחוף לו לחתום עם עורכי דין. כנ"ל על ההסכם שסחט שנה לפני כן. בהסכם זה: הוא ספק וע"כ 'יוצא ממעגל קבלת ההחלטות' (כלומר מפסיק להטריד אותי), הפסדים באחריותי וברווחים הוא מתחלק, הוא לא ערב לכלום, אני מחויב לשעבוד לעוד שנה וחצי, וכו'. ולמען הסר הפק, את התמורה הצנועה היחידה, לא לשעבד את עובדי השותפות להונאות מדינה, לא סיפק.

  6. לאיים במשפט שכמובן שאיני יכול להתמודד עמו, משום שעצם אפשרות קיום שותפותנו – שעיקרה השתלת מחשבות - יוצר קשיים משמעותיים במערכת המשפטית, כלל, ובמשפט האזרחי, בפרט, שנועד לסכסוכים עסקיים ולא לפשעי שנאה אלימים.

מתוך הכרעת הדין המקוצרת בעניין מ.י. נ' גואל רצון, תפ"ח 23751-02-10, ס' 18 (הדיון בעבדות והשליטה המנטלית)

  1. ולצד שאר הנסיבות: שונותי, בדידותי, מחויבותי לעסק בו אני תלוי גם תפקודית, ומעל לכל - ידיעתו ש 5 שנים לא התמודדתי עם הצ'ט והמייל – שם לחם בי פסיכולוגית באכזריות וכעת מאיים בהצפת משקעים אלו. אכזריות שאין כמותה (פוסט).

  2. להרתיעו מלהיתמם בבימ"ש תוך האשמתי בפשעיו, ללא מילים ובפאניקה, איימתי בתביעה שכנגד ומלחמת חורמה: שלחתי 'מכתב התראה' שמתוכנו עולה כי עבירת עבודת הכפייה שלעיל בוצעה בידי 'איש של חלום, יצירה ועשיה', ולהמחשת ה'מטריקס' בו כלא אותי באמצעות 5 שנות לוחמה פסיכולוגית, גזלות דעת, וטשטוש קבוע של תפיסת המציאות (פוסט).

  3. לראיה נוספת לכך שפסיכו ידע היטב כי איני מסוגל להתמודד עמו דרך המערכת המשפטית הרגילה, וכי עצם איום ההליכים מספיק כדי לשבור אותי: לאחר דרישתו לתשלום של כ־2 מיליון ₪ בעבור אחזקותיו, ניסיתי נואשות למצוא פתרון אותו אני מכנה "Fail Safe", מנגנון מילוט שבו מניותיו יועברו לצד ג' (ואם ירצה), כך שיוכל לצאת, לקבל את כספו, ולהיעלם מחיי מבלי שאצטרך לעבור במסלול האימים המשפטי שאיים בו. אך מבחינתו "Fail" היה פשוט וברור: שאכשל, אקרוס, ואישאר חייב לו בעצמי. גם ברגעים הללו לא נאבקתי כדי 'לנצח' אותו, אלא קפאתי כדי להיחלץ ממנו מבלי להישבר לחלוטין.

  4. ואז הגיע שלב עורכי הדין. פתאום הסרט שפסיכו בנה לי במשך שנים קיבל חותמת רשמית, ניירות משרדיים, לוגואים, איומים, מועדים, סכומים, ותחושה שהמציאות עצמה נסגרת עלי מכל הכיוונים. פחדתי מהמשפט עצמו אפילו יותר מהכסף. פחדתי מהמפגש איתו, מהעימות, מההשפלה, מהאפשרות שאצטרך להסביר את עצמי לאנשים שלא יבינו אותי.

  5. תחת פאניקה ואימה, ומעבר לפנייה לשלושה עורכי דין שונים, הסבתי תשומת לבו שרשת ההונאות פשע חמור, אך הבהיר לי שבעבורו החוק הוא המלצה והכלא "שטויות במיץ" (ס' ‏18), ואילו אני חלמתי בהקיץ ש"סוף גנב לתלייה", ועוד.

  6. באותם רגעים באמת הרגשתי שלא נותר ממני כמעט דבר - רק צל אדם מותש, מבוהל ומושפל, שמנסה לקנות לעצמו מעט שקט ממי שכבר לקח ממנו כמעט הכול. ומוכן לשלם על זה. זה עדיין היה 'כדאי', לעומת הנזק שעשה לשותפות, ולנפשי.

  7. עדיין ב'מצב הישרדות' וזו מהותו ('לשרוד רגשית עד מחר מחרתיים שבוע הבא, לחיות זה לחברים'): לשלם כדי שיתרחק ממני, כדי שהסיוט ייגמר, כדי שאוכל סוף סוף לנשום. הסתכלתי על עצמי מבחוץ ולא הבנתי בכלל למה הפכתי. מה לעזאזל.

  8. והפסיכו עומד באיומו. כאילו גם הקריסה עצמה אינה מספיקה, וגם על הזכות להתפרק בשקט צריך לשלם דמי חסות, ובלעז 'פרוטקשן', וכאמור בפוסט. ועד שבסופו של דבר נשברתי. ולא משום שהאמנתי שהוא צודק, כמובן שלא. אלא משום שמה"ע שלי כבר לא עמדה באיום על מגננתי בידי מי שהציג עצמו בתור מגיני וחברי.

  9. ואז, בפגישה פרטית אחרי מפגש עם עורכי הדין בו שתק כמו דג, נפלה המסכה סופית. בתוך כל הדיבורים על 'חברות', 'שותפות', 'דאגה', 'אני רוצה בטובתך': בתגובה לבקשת רחמים פסיכו איחל לי מוות מילולית. גם בשבילי, וממש כמו לבוריס מעט לפני, אין לשותף ולחבר רחמים.

  10. ומה שנחרט בי יותר מכל היו אותן 'עיניים שחורות' שמתוארות שוב ושוב בידי נפגעי שליטה, ניצול והתעללות נפשית: מבט קר, ריק, נטול אמפתיה, שבו לרגע מתמוטטת האשליה שיש באמת אדם בצד השני שרואה אותך.

🡪 השורה התחתונה של נ' בסוף מייל הרומינציה אחרי טראומת הבגידה שלו (גם בלי איום המשפט!), בו לא 'אבחנה' את המציאות: סם האונס שהכניס לכוס היין שלה, אחרי שהסיט את ה'דייט' בסמיכות לביתו.

  1. הבנתי! הוא רשע ומודע לזה!! הוא שנא אותי מהתחלה!!!! מה זה זה לעזאזל!? זה אדם? זה לא אדם? מפחיד!!

  2. בשבילי, זה היה הרגע שבו הסרט קרס בבת אחת, ונשארתי לבד מול התובנה המבעיתה: כל השנים נלחמתי לא לאבד מישהו שפעל בעקביות לרעתי. רגע מבעית של טראומת בגידה במובנה העמוק ביותר, לא כמטאפורה ספרותית ולא כפליטת פה רגעית בלבד, אלא כרגע שבו מה"ע שלי הבינה בבת אחת שהאדם שמולי אינו חווה אותי באמת כאדם אהוב, שותף או חבר, אלא כאובייקט, מקור אספקה, או דמות משנה בסרט של עצמו. לא פחד מאויב, אלא קריסה מוחלטת מול אדם שנתתי בו אמון, הערצה ותלות במשך שנים. כאילו המוח סוף סוף הסכים לראות משהו שהגוף ידע מזמן, כי כך היה מאז ומעולם.

  1. היה בזה משהו משפיל בצורה שקשה להסביר: להבין שלא רק שנפגעתי במשך שנים בידי האדם שהכי סמכתי עליו, אלא שעכשיו גם עלי לשלם לו כמעט מיליון ₪ כדי שיפסיק. גם חברי הטוב זורק אותי כגרב משומשת וסרוחה, וגם מכריח אותי לשלם לו על כך. ומפחיד: "איך לא שמתי לב שחבר שלי אדם חולה ומעוות?", "תגיד לי מי החברים שלך ונגיד לך מי אתה!", "ומי אני? אני חולה? חששתי! אבל אני טוב וחכם..". רגשי הנחיתות הצפויים הבעיתו. מה"ע קבעה: לא למשפט!.

  2. הפחד מעימות מולו לא היה רק פחד מ'איש עסקים' או מהליך משפטי. הוא היה קשור עמוקות לסיפור חיי כולו: לפחד הישן מדחייה, מהשפלה, מחשיפה, שלא יבינו אותי או יראו בי שוב את 'המוזר', 'הבעייתי', זה שלא מצליח להסביר את עצמו. במשך שנים בניתי מסכה תפקודית כדי לשרוד חברתית ומקצועית, וכעת, תחת בגידה החבר, וההתחייבות לשותף - הבדיוניים שניהם - הרגשתי שהכול מתפרק בבת אחת: המשך העוול ואי-הצדק לא יאפשר לי יותר לברוח מהמציאות. על כף המאזניים לא היו רק כסף או מניות, אלא גם ביתי, העסק שתלוי בי תפקודית, ויכולתי להמשיך לתפקד.

  3. לכן, ההסכמה לשלם כמיליון ₪ לא נחוותה אצלי כפשרה עסקית חופשית ומודעת, אלא ככניעה תחת לחץ, לאחר שנים של תלות, פחד, שחיקה וטשטוש מתמשך של תפיסת המציאות. לא פחדתי רק מההליך המשפטי עצמו, אלא מהכאב הנפשי שהמשך המאבק איים להציף: התמודדות מאוחרת עם סיפור חיי, עם הבנת הטראומות שמהן ברחתי שנים, וכמובן תרומתו המכובדת של חברי. והכל לא מודע. במובן זה, ההסכמה לא נולדה מתוך חופש בחירה מלא, אלא מתוך פחד מקריסה.

  4. בסופו של דבר אמרתי לעצמי: "שישלחו כבר. אני אחתום." ואז ישבתי ורשמתי, אחד אחד, כמאה שיקים בערבות אישית. כלפי חוץ ניסיתי להיראות מתפקד וענייני; מבפנים הייתי מושפל, מרוסק ומנותק כמעט לחלוטין מעצמי. מבחינת החוויה הסובייקטיבית שלי, מדובר היה באירוע כפייה עמוק ומתמשך: מצב שבו מערכת העצבים שלי זועקת לעצור, בעוד בפועל אני ממשיך לבצע פעולה שאיני מסוגל נפשית לשאת. תחושת האימה, חוסר האונים והקריסה נמשכו שבועות ארוכים לאחר מכן.

  5. ההסכם אינו חוקי כפי שכל השותפות אינה חוקית. ב'האשמת הקורבן' אני מואשם בעוולה אזרחית שהיא גם פרי ביאושיו של פשע חמור ומתמשך בחסות עוול אזרחי כרוני, וגם מוצאי הפרקטי היחידי ובנסיבות, ובכך בפשע עצמו. מעבר לכך, משום שאחד משלושת יסודות עבדותי הוא 'יחס קנייני', ביהמ"ש דן למעשה בשאלה: האם אני רכוש של פסיכופט.

  1. ממש לא רציתי שיעשה 'סיבוב' מושלם: קודם לקחת ממני חמש שנים מחיי, זהותי, בריאותי, חירותי וכספי - ואז גם לצאת מן הסיפור כ'המבוגר האחראי', בזמן שאני זה שנראה לפתע הבעיה, המשוגע, החייב, המסוכן והנרדף. אך בשלב הזה נשברתי סופית. כבר לא חשבתי על כסף, צדק או זכויות, אלא רק על הישרדות והתרחקות ממנו בכל מחיר. מבחינתי, לא היה מדובר עוד במשא ומתן עסקי אלא בניסיון נואש לעצור לחץ וכאב שלא אוכל עוד לשאת. 'שייקח כבר את ה־10,000 ₪ בחודש וילך רק שייגמר', חשבתי לעצמי. בדיעבד מבין עד כמה הייתי אז מותש, מפוחד ומנותק מעצמי.

  2. האירוע נחווה בגופי ובמה"ע שלי באופן הדומה לטראומה מינית (וע"כ 'אונס'): מצב שבו האדם מבקש נפשית לעצור, לברוח או להתנגד, אך בפועל נאלץ לאורך זמן לבצע את ההפך הגמור תחת פחד, לחץ וחוסר אונים. איני משווה בין סוגי הפגיעות או מבקש להמעיט מחומרתה של תקיפה מינית, אלא מתאר את המדע שמסביר גם מילותיי וחוויותיי: אונס שנמשך שבועות.

  3. שווי השותפות שלילי, כשווי הטראומה שלי, מהותה, ומה שאחז באחזקותיו. חלק מעובדיה מקבלים שכר מחברות הקש של רשת ההונאות, לא הרוויחה שקל האף ששכרי רעב, אין לה אופק פרויקטים, ואני חי בסרט וכו'. הפצעת ואז רצחת.

  4. על הפשעים שבבסיס כריתת הסכם ההפרדות מעיד הוא עצמו יותר מכל ראיה בדידה אחרת:

    1. התשלומים הם בשיקים חודשיים ל 10 שנים כי הלקוח היחיד של הטראומה שלי (שותפות חסרת ערך) הוא אני, ואין לי כסף אחרי 5 שנות שליטה כלכלית ומשכנתא, בערבות אישית כי העסק יכול לקרוס תוך כמה חודשים.

    2. סעיף 10.2 מדגיש כי ביטול השיקים חייב לעבור דרך בית המשפט וזאת למרות שפסיכו יודע שאני חסיד גדול של הסכם זה הסכם, אך מבין שבימ"ש מרתיע אותי: כי בשותפותנו ישב לי על הטראומות והמוגבלות, בדיוק כמו שישב אח"כ גם עם בימ"ש - ובפועל. סעיף כזה בין שני אנשים שנפרדו בשמחה וברצון טוב לא יופיע בשום הסכם.

    3. סעיף 10.3 מדגיש כי אם אעלה טענה לפיה העסקה הינה 'חלוקה אסורה' (מרווחים שלא קיימים), וכפי שהועלתה בצדק בניסיוני להימנע מכפייה, אז החוק מוחרג והחלוקה האסורה מותרת והחוב הופך להיות אישי.

    4. בסעיף 5.3 דורש מהחברה לעמוד ב'הסכמים' שלא קיימים (אחרת יאיים במשפט). זו רשימת החברות המלאה של רשת ההונאות, שהוא מתועד לוחץ לשרת אותן כחלק ממסע הלחצים האחרון וגם לאחריו.

    5. סעיף 8 הינו 'התחייבות לסודיות שאינה מוגבלת'. ב- 2015 ממש כמו ב- 2026. ומאותה הסיבה. פשע נוראי ומתמשך.

תקיפתי החברתית

  1. את השיקים ביטלתי בשנת 2020 ופסיכו שם לב. בשלב זה, ואז החבר התגעגע ונזכר להתעניין בשלומי, לשאול לאן נעלמתי, לעמוד לרשותי בכל מה שאני צריך, אשראי, פריסה. הוא חזר: נחמדות מאולצת שכמובן לא תואמת את הסיטואציה.

  2. מתגובתי הארוכה ברור שאני חש מאוים ממשפט, ומהטעמים שלעיל, כלומר תגובתי ה'דרמטית' הולמת בהחלט את הסיטואציה. דו הפרצופיות היא 'הסימן המסחרי' של הפסיכופתיה: ומוטיב שישוב לאורך ולרוחב ההליכים המטרידים והמאיימים של החבר, המטריד והמאיים הוותיק אבל 'בבקשה' בשותפותנו, ובדו פרצופיותו.

  3. ואני מבהיר מפורשות: 'לא מדובר על סכסוך עסקי', אבל אין לי מושג במה כן, והיום יש. הבטחתי גם שלא יפגע באנשים נוספים: למשל בעזרתו של הפוסט, וגם האתר. שבמצב הנוכחי גם יטהר שמי מנגד.

  4. אבל פסיכוז חיים למען ריגושים. למשל בשנת 2015 שכנע אותי שנלך כצמד לאודישנים של 'הישרדות'. בתום האודישן הגב' מההפקה שבה אלינו, הצביעה על פסיכו: 'אתה נפלא!!', ועלי: 'מצטערת, אתה לא עובר מסך'. ושוב חלמתי להיות כמוהו.

  5. לפסיכוז 'סגנון חיים טפילי' (9PCLR). לשם המימוש (שבטפילות) והריגוש (שבשקר), הוציא את האיום מהכוח אל הפועל. וזאת כשהוא זוכר היטב שתחת ממש אותו איום, מול ממש אותו האדם, ובאותו המצב התודעתי, שגרם למה"ע שלי לוותר על מליון ₪. מצבי התודעתי נשקף אליו מהמייל ואף דאג ליתר בטחון לוודא טלפונית חרף בקשתי שימנע מכך.

  6. כשפנה לאכוף את זכותו להמשיך להעבידני בכפייה, 'פתח את העבר' מחדש באמצעות ביהמ"ש, ואיים: 'למה מי אתה'? 'איפה הכסף שלי'? ומה"ע שלי הגיבה - 'הבטחון לפני הכל' - נפתח מעגל איום. משימת-העל שלה: להעיף את הפסיכו מחיי.

  7. פחד העימות ממנו נמנעה, עם פצעיה שלה עצמה, היווה את חומות הכלא של שעבודי. יצאתי למסע פנימי בכדי להפילן: את שותפותנו חוויתי כפשע נוראי, אך מה שמו? אחרי 4 שנות 'פרוטקשן' מהמסע, יצאתי בחשש כבד - למציאת הנרטיבו.

  8. בשנת 2015 נמנעתי מלהתבונן בראיות משנת 2010, המיאוס, הבגידה, הבושה, התפקוד, ובעיקר הפחד. רק בהוצאת האיום מ- 2015 מהכוח אל הפועל, שבתי אליהן לראשונה ופתחתי באופן רשמי במחקר: והפסקתי לתפקד באחת ובאופן מוחלט.

  9. מה"ע, אשר במשך שנים גייסה מנגנוני הגנה פנימיים כדי לאפשר תפקוד ולהרחיק ממני אמת שהיה קשה מדי לשאת, החלה לקרוס אל תוך עצמה ולבטל בהדרגה את אותה מגננה נפשית. בפנייה להליכים פתח במה"ע שלי תהליך אינטגרטיבי עמוק: מאדם מפוצל בין רגש לשכל, לאדם שלם, מודע ובוגר יותר, שאינו מצוי עוד באותה קבוצת סיכון נפשית ותפקודית כבעבר.

  10. בשלב זה החל מבלי שהבנתי זאת מסע עמוק של גילוי עצמי, הסרת המיסוך האוטיסטי, צמיחה, השלמת פערים (טראומה התפתחותית קיצונית) והיחלצות הדרגתית מ'מצב הישרדות' מתמשך. תהליך כואב וארוך, גם בהיעדר הליכים מאיימים.

  11. רק בסוף 2025, ולאחר שהבנתי את טבע גופי והלכי נפשי - עשרות שנים של בלבול, בושה, ריצוי, קשיים חברתיים, התמכרות לאישור חיצוני, וקריסה תחת קונפליקטים, ומועקה קבועה, התחברו לתמונה אחת סופית. מה שבעבר פירשתי כ'חברות', 'חסד', 'תמיכה', או 'שותפות', החל להיראות אחרת לגמרי כשנבחנו דרך עדשת טראומה, יחסי כוח, והנדסת תודעה בין אישית. ועד שהסתיימה ההבנה מחדש את מערכת היחסים עם פסיכו, ובפרט חומרתם של ההליכים (ס' ‏198).

  12. בינתיים מתחילת המסע שרוי בחרדה רומינציה ושחיקה אוטיסטיות רצחניות. חושב פסיכו רואה פסיכו חולם יום ולילה הכל חוזר בסרטים שוב ושוב 'לא למה אמרתי לו קישתה פסיכו1!?' 'למה נתתי לו עוד 20,000?' 'איך לא שמתי לב שהוא לוחץ אותי???' 'איך ישבנו באותו משרד?' מרגיש זול וקטן סרטים לוּפִּים סיוטים בלילה חלחלה בכי כעסים, הבושה והאשמה.

אגב גם העובדת הכפופה נ' דיווחה על סרטים לוּפִּים במה"ע שלה אחרי 'דייט' עם פסיכו שארב לה ארוכות בוואטסאפ, והייתה מזמינה כמובן מזמן משטרה אלמלא היה הביג בוס שלה ואוהבת את העבודה והאנשים וכו'. הערפד הרגשי מזהה מנופים רגשיים (טראומה), מתכנן את המהלך, וטורף.

  1. אפרופו ומהכותרות: גם אצל יובל וילנר הקורבנות היו 'חולות לו על התחת' (ס' ‏103) במקביל לביצוע זממוז. ואז אחת פתאום שנה וחצי אח"כ סרטים לוּפִּים כואב אז הלכה להתלונן, ואילו השנייה שכבר מרוסקת סרטים לוּפִּים הבינה: 'יש תלונה! גם אני רוצה! זה פסיכו! (ב100% כמו פסיכו, אחרי רביב דרוקר) עשה לי ממש רע ולא בטעות! ואפ'חד לא מבין מה אני חווה!! מתסכל!!!'.

  2. והש' הודעתה של הגב' שחר עם נוסח אישור ההתחייבות בסך 1.8 מליון ₪ בידי במייל, בתום 5 שנות שעבוד(!)ו. ובבית המשפט הפסיכו הציניקן אף טען שהייתה זו אהבה הומו-אירוטית.

  3. במסע חברי זימן לי חווית אונס מחדש על סטרואידים במערכת לאורך 6 שנים: התעללות (יכולתנית ונפשית) בחסר ישע (משפטי). בניגוד למשפט הצדק שבתקווה יקבלו הגברות (חווית אונס מחדש אבל 'סטנדרטית'), ולא קיבלה נ' הכפופה בנסיבות דומות (שהיה חוסך את כפיית ההסכם): אותי ניסו לשכנע להתפייס, לכבד (ס' 32 לתקסד"א) את הפסיכו (שמעולם לא כיבד אותי לשנייה), ולהתרצות להגיע עמו לפשרה. אולי מגיע לו בכ"ז פרס על שעבוד, ואפילו טיפה?

  4. בדיעבד אני מבין שגם 'השותפות' עצמה הייתה מעין נוירוארכיה פרטית וסגורה: ופסיכו תפקד בה כשליט יחיד. הוא הפריד אצלי בין ה'ימין' ל'שמאל' - בין הרגש החזק לשכל החזק - ודאג שלא יפגשו באמת. כשהרגש התקומם, השכל כבר היה מגויס להסביר למה 'זה הגיוני'; וכשהשכל זיהה עוול, הרגש כבר פחד לאבד את החברות, השייכות והביטחון. כך הפך אדם שהיה אמור להיות נתון לביקורת מתמדת, במיוחד כשותף וכבעל כוח, לדמות כמעט חסינה מביקורת בעולמי הפנימי.

  5. הצ'אט והמייל היו ערוץ 14 ו'ישראל היום' של היקום הקטן שבנה סביבי: ערוץ התקשורת המרכזי שדרכו הוגדרה המציאות, נקבע מי צודק, מה 'חוקי', מה 'חברי', ומה סתם 'רגישות יתר' שלי. הוא היה מעל לחוק, בעוד שלי בפועל לא היו אפילו זכויות אדם בסיסיות בתוך המערכת הזו.

  6. וכל עוד הכול נשאר בתוך עולמנו הסגור, עוד ניסיתי להאמין שאולי מדובר באמת ב'משה נ' גבי' - שני אנשים עם 'מחלוקת' (האם לעבדות נולדתי?). אבל ברגע שעומת בידי מול המדינה וביקשתי גבולות, חוק וביקורת חיצונית, התרגז והשיב ב'גבי נ' משה': לא שוויון בין בני אדם, אלא הפעלת מלוא כוחו של הסדר החברתי והמשפטי נגדי, הנוירוארכיה. ועצמו מינה למנהיגה.

  7. ב- 2020, הפיכה! ההמון הנ"ט עומד ושואג: 'האוטיסטים הארורים! פוגעים בטוהר הנוירולוגי שלנו! מעוולים נגדנו, גונבים אותנו, משחירים תרבותנו! יחוקקו חוקי קסמברג!', ופסיכו מכריז בהיכלי המשפט וחדרי המשטרה: 'המדינה היא אני!'.

  8. היו אלו ימי עליית הנוירוארכיה הגביסטית במלוא תפארתה, בה מצאתי עצמי במשך 6 שנים לא רק נלחם בפסיכו אלא גם מנסה להסביר לחברה שלמה שהפיל בחור אוטיסט גאון מוזר מבודד במצב הישרדות לתוך לולאת משפט אינסופית, ושוב על אותן חולשות, ושוב בטעות. תמונותיו בתקשורת, קולו שולט בבתי המשפט ובמשטרה,

  9. בנוירוארכיה הגביסטית, אין אמת אובייקטיבית אלא היררכיה חברתית: מי שנראה נורמלי – צודק. והוא? מגדיר הצדק. לא 'שלטון החוק', לא 'דמוקרטית', בטח שלא 'מתוקנת', ואפילו לא 'יהודית', אלא גרסת הבמאי של קן הקוקייה: החרדה 'אובססיה', הניסיון להסביר 'הגזמה', וכל זעקת כאב ובושה: הוכחת לשיגעוני. קסם ✩₊˚.⋆☾⋆⁺₊✧!

  10. קולו שולט בבתי המשפט ובמשטרה, תמונותיו בתקשורת, ובכל פינת רחוב. וכך, אם המנהיג אומר 'סכסוך עסקי', אז זה סכסוך עסקי. ואם 'לשון הרע', אז זו לשון הרע. ואם שאני מסוכן, אז אני מסוכן. ואם אני צורח כבר 6 שנים 'מדובר בניצול שליטה שעבוד סחיטה וכפייה' - מסבירים לי בנימוס שאני פשוט לא מבין משפטים, רגשות, מציאות, או עצמי.

  11. הנוירוארך העליון מסביר לבית המשפט הלא נכבד, ובעולמו, מה אני באמת מרגיש, למה אני באמת מתכוון, מדוע אני באמת כותב, ומהי בעצם המציאות שחייתי – וממש כמו בתביעה דנן - עד שהנוירוארכיה תשתכנע סופית שפסיכו קדוש מעונה ואני תקלה נוירולוגית עם מקלדת וחולה נפש. ואני? אני בעיקר נדרש לממן את ההסבר הזה מכיסי, באגרות, ערבונות, עלבונות, הוצל"פ, סנגוריה, שכ"ט, גישורים, צווים, דיונים, שחיקה, רומינציה, מלטדאונים וזעקות.

  12. כל מסמך ממנו או מעורכי דינו נחווה במה"ע שלי כאיום קיומי: שקר ה'שותפות עסקית' שוב אקסיומה תיאולוגית חברתית עסקית סוציולוגית משפטית, שאין לערער עליה, בזמן שאני עצמי כבר לא הצלחתי להסביר אפילו לעצמי מה קרה וקורה לי. ערמות מלל בשפה זרה ועוינת וכשהמוטיב החוזר 'שותפות עסקית' מבצבץ מכל מקום וגורם לי ללכת במעגלים בביתי ולנהום בקולי קולות 'אידיוטים מחורבנים!', 'אני בן אדם!'. כותב תחינות לבימ"ש להסרת ההליכים, והם כפתקים בכותל.

  13. הנוירוארכיה הגביסטית האכזרית שהופנתה נגדי ב'האשמת הקורבן' של הפסיכו, תוך שימוש בטקטיקה המכונה דארוו (DARVO) / התעללות תגובתית (Reactive Abuse) / גזלייטינג ממסדיח Institutional Gaslighting)), הייתה דפוס של "תקיפה חברתית מתמשכת" - אשר הגביר את הטראומה שחוויתי לאחר השותפות – ובהמשכה הישיר.

מתוך 'האשמת הקורבן', ויקיפדיה, פסקה שלישית.

  1. הדפוס כלל, ולצד האשמת הקורבן, גם הבעת אי אמון בסיפורי, מזעור חומרת הפגיעה עד הכחשתה קליל, ייצוג בלתי הולם ופוגעני בידי עורכי הדין משני הצדדים, השפלה אפליה איומים ואלימות מהשוטרים, אבחונים מזיקים ושגויים בידי 'מומחים' בורים ועמי ארצות, גזענות ודעה קדומה ומחליאה בתרתי המשמע מכל השופטים, וזה הגביר לי את הטראומה.

  2. השותפות התאפיינה בעושקט לחצים והטרדות עד ל'פשרה', וגם ההליכיםי. בשותפותנו לא יכולתי לעבד בזמן אמת את הפגיעה, וגם בהליכים. בשותפות הייתי 'מנכל' אבל רק בנרטיב, וגם בהליכים. בשותפות לא יכולתי להסתייע באיש כדי להפטר ממנו, ובהליכים שוב איני יכול. בשותפותנו היה חבר ודואג וכו', ובהליכים במיוחד (ס' ‏16). שותפותנו התבססה על גזענות הצדדים נגד עצמי, ובהליכים החליף פסיכו עצמו בנ"א, כש'אני' מנסה להציל את 'עצמי'. וזה הגביר לי את הטראומה.

  3. ועוד: חצי שנה מקריסתי הסירה גרושתי מסיכתה ופתחה בקמפיין 'האשמת הקורבן' מקביליא חרף תחנוני שתמנע מכך (כולל הצעת מזונות פי 2 משנקבעו בסוף), נעשקתי באכזריות ובנסיבות המחמירות ביותר בידי עורכי הדין שחר-חן, ונפגעתי אח"כ גם בידי המאוזכרים בפרסום והשאר, התחננתי מספר פעמים להעביר מצגת במשטרה להפסקת תקיפתי החברתית נגדי ונעניתי בלעג בוז ואיומי טייזר ואיזוק, ועוד. וזה הגביר לי את הטראומה.

  4. חשוב להבין: הבעיה המרכזית מבחינתי כבר לא הייתה רק מה שאירע בשותפות עצמה, אלא עצם העובדה שההליכים החזירו אותי שוב ושוב בדיוק לאותו מקום נפשי ממנו ניסיתי להיחלץ בכפיית ההסכם. 'מו"מ' אינסופי לשחרור חטוף בידי המערכת, לה הורה לחטוף אותי ולהחזיק 'עצמי' כלוא בינינו: ו'אני' משתנה כל יום במסע שטבעו כואב, ובתגבור ההליכים רצחנייב.

  5. תחת איום ההליכים פסיכו תמיד 'זרם' על משא ומתן, ובחסדו אף הסכים לעיתים לפרוס, לדחות, 'לבוא לקראתי', ואפילו להפקיד בנאמנות את השיק שגבה ממני לאחר שכבר קרסתי לחלוטין ולא הצלחתי עוד להתנגד לאכיפתו בהוצאה לפועל. הרי אין דרך יעילה לשמר תלות מאשר לגרום לאדם להרגיש שגם הרחמים המושיעים מגיעים ממי ששבר אותו מלכתחילה.

  6. כל מכתב מעורך דין, כל החלטה, כל איום בהוצאה לפועל, כל מסמך שבו מופיעות המילים 'סכסוך עסקי', 'חוב', 'לשון הרע' או 'הפרה' - נחוו במערכת העצבים שלי כהחייאה מחדש של אותה מערכת יחסים כוחנית ומבלבלת, וכשפסיכו כעת: כל החברה. סוף השותפות שלנו ממשיך – על הקרע הכואב בין שכל ורגש שלי. והגברת הטראומה הייתה מסכנת חיים.

  7. וכשם שבפטריארכיה אישה מוכה עלולה להדחק להגיע ל'שלום בית' עם בעלה המכה, כך בנוירוארכיה נדרשתי בצו "עבודת הכפייה משחררת" שיפוטי משולחנה של הנ"א סיגלית מצא, ראשת תכנית 4T של הגביזםיג, להגיע לגישור עם חברי שהיכה נפשי בעקביות ועל לא עוול בכפי, ולאחר שהשתלט עליה מראש. צו שהפרתי, ומשקצתי בחוויית האישה המוכה לזמן חיים זה. הספיק לי גם גישור קודם (24904-05-21): פסיכו הציע להכין לי קפה, סיפר שהוא 'השתנה', שהוא נוכל, ודרש עוד כסףיד.

  8. את השעבוד החל הפסיכו במתינות ובערמומיות, ולאט לאט הגביר. ההליכים התחילו כשאני כבר 'על הקצה' מחיים שלמים של טראומה ומיסוך, נישואין רעילים, וכד' - ומאז דחקו אותי רק יותר לקצה. "אני אדם!!" זעקתי בבכי וזעם בביתי.

  9. הכאב ב'האשמת הקורבן' והאופן בו הוא 'המשך ישיר' של התקיפה הראשונית (ס' ‏166), הוא שהתגוננתי שלא במודע מאויב החברה והוא אני, ואח"כ מצאתי עצמי מתגונן במודע מהחברה שמצביעה עלי: 'אויב החברה'! והפסיכו שניצל את גזענותי כנגד עצמי ואח"כ את גזענותה של הנ"א, מנהל את ההצגה ונהנה מכל רגע: שוב אני השחקן הראשי, שוב סובל, ושוב לחינם.

  10. ופסיכו יושב מחויך מאחורי הקלעים נהנה מההצגה: 'כשהכסף מדבר - הצדק שותק', בגרסת הבמאי. לדעתי הכנה, גרנדיוזי למדי (ס' 8.6 לתביעה).

  11. על המשטרה השתלט כבר בתחילה. תלונתנו הראשונה בינינו על שאני 'מטריד' אותו ו'מאיים' עליו במיילים - דרמטי ו'מטיל מורא', בזמן שמודע היטב לכך שהוא עצמו מטריד אותי ומאיים עלי שנים - ועוד בטרם הטריד אותי ואיים עלי בהליכיו, ובמטרה לשים אותי במצב נפשי ותפקודי קשה. מאותו רגע, חדלה תחנת זבולון להיות 'משטרה' והפכה ל'משטרת בן-גבי': מקום שבו 'סכסוך עסקי' אמת אבסולוטית, בעוד אני נכנס בדלת וכבר מרגיש לפי המבטים 'המשוגע חזר'.

  12. אך המרד שלי בגביזם (2010-) נמשך. בינתיים דף המסרים 'סכסוך עסקי' מופיע בכל כיכר בתקשורת ובבימ"ש, וכעובדה. וגם אם לא התקיים מעולם 'סכסוך עסקי', וגם אם אוטיסט צורח 'שורפים אותי חי', הגביזם יענה: 'ומה עם תקנה 57?'.

  13. אך לא יראתי ופחדתי משלטון הרשע, אף שכמו בדיקטטורות אפלות אחרות לחץ גם את משפחתי וכיאה למתנגד שלטון קולני. ברשע מרדתי, כי אני לא רק אוטיסט רודף צדק: אלא גם ישראלי כלומר דמוקרט! (היחידה וכו').

  14. ומה סה"כ רציתי? להיחשב אדם! אך הגביזם ניצח: בשנות השעבוד השתלט לי על התקשורת, חי על חשבוני פיסטוקים צוללות רכב טיסות לחו"ל, מסעדות על חשבוני (השותפות), דרש מה'חבר' מתנות שכירותו בקיסריה, וכו'. ועד שהתנגדתי.

  15. ואז התרגז וכעונש.... השתלט על כל המדינה, שינה שמו לגבי קסם ג'ונג און לי ✩₊˚.⋆☾⋆⁺₊✧., ודאג שיוגש כתב אישום 'נ"א נ' משה' שזמם עוד ב- 2015 כעונש על המרד בשליטתו, וכך היה. ממש אותו משה שצועק משנת 2020: 'ישראל נ' פסיכו!!'.

  16. בסוף, פסיכו שכנע את הנ"א שאני עבריין, מעוות, שיקוץ, ותת-אדם שלקה בדיבוק וזקוק לטיפול. 'פסולת של החברה!' 'לקשור וחסל!' שב והכריז בבימ"ש וחדרי המשטרה. הכל התאחדו סביבו נגד אויב החברה, הריעו במועל יד, והשאגות 'נוירוטיפ אחד! נוירוארכיה אחת! נוירוארך עליון אחד!', נישאו מהירדן ועד הים. ההפיכה הושלמה, הגביזם האפל כבר כאן.

אני מקווה שהבחור שרד את תקיפתו החברתית כשהוא בשחיקה ורומינציה חרדות סרטים ולופים, ויושב עליו איזה פסיכו ברקע או חווה טראומות בעבודה במשפחה וכו', ואין לו מילים. כל מי שמסביבו רואה אותו ואת דעתו הקדומה: 'משוגע!', אין ביכולתו לשנות, ועד השיגעון. וכמו במקרנו.

פילוסופית, דיון בגרמניה הנאצית 'האם יהודים מתקלחים עם עכברים?' יהיה נאור מדיון זה: כי היהדות נפש ואוטיזם גוף. אצלי תמיד נקבע מראש 'כן', ובשאלה הזו ממש!

  1. כל ההתעללות היכולתנית המשפטית הייתי בשחיקה אוטיסטית קיצוניתטו: מערכת העצבים שלי עבדה סביב השעון בלי הפסקה, כאילו המוח מסרב לרדת ממצב חירום. ימים ולילות התערבבו זה בזה, שינה הפכה לאזור מלחמה, וכל פעולה פשוטה – מקלחת, אוכל, מענה להודעה – הרגישה כמו טיפוס על הר. ובעוד כלפי חוץ אני נראה לעיתים 'מתפקד', בפנים כבר הייתי קרוב מאוד לקריסה מוחלטת. הגוף מותש לחלוטין אבל המוח מסרב לשתוק אפילו לדקה.

  2. שחיקה אוטיסטית נגרמת מתפקוד יתר לאורך שנים, וראשית רפואה הפחתת דרישות ושינוי סביבה. כל קונפליקט, השפלה או חוסר ודאות נחווים בעוצמה כמעט פיזית. לא מדובר רק ב'סטרס', אלא במצב שבו המוח אינו מצליח לסנן. כל אינטראקציה עם העולם, ועם פסיכו דרך ההליכיו, הפעילה אצלי מחדש את מנגנוני החרדה, הריצוי וההישרדות שנבנו לאורך שנים, כאילו שום דבר מעולם לא הסתיים באמת. לא הצלחתי 'להמשיך הלאה', כפי שאנשים ציפו ממני: מערכת העצבים שלי עדיין הייתה בתוך האירוע עצמו - שוב ושוב ושוב, יום ולילה, ללא הפסקה כמעט. בכל פוש שוב האימה: 'רק לא גבי!'.

  3. מעבר לשחיקה שהיא נחלתו של כל אוטיסט במסע הסרת מסכה וגילוי עצמי (שבד"כ אורך כמה חודשים עד 3 שנים), ההליכים הביאו לכך שסבלתי מרומינציה מוגברת במיוחד. וביחד: 'פירוק מוחלט'טז, במעגל איום אחד במה"ע שלי, שנמשך 6 שנים.

  4. רומינציה היא מצב פסיכולוגי שבו האדם נלכד בלולאות חשיבה חוזרות, כפייתיות ומציפות סביב אירועים פוגעניים, טעויות, אשמה, פחד או השפלה, מבלי להצליח 'לכבות' את המחשבה או להגיע לפתרון רגשי. במצבי טראומה, ובפרט אצל אוטיסטים במיסוך גבוה ומצב הישרדות מתמשך, הרומינציה הופכת לרציפה: המוח חוזר שוב ושוב לאותם אירועים, שיחות, מסרים ותחושות, כאילו הוא מנסה בדיעבד להבין, לתקן או להימנע מהפגיעה שכבר התרחשה. אין מדובר ב'סתם מחשבות יתר', אלא במצב מתיש וקשה הפוגע משמעותית בשינה, בתפקוד, בוויסות הרגשי וביכולת להמשיך הלאה. הרומינציה הוגברה עקב האיום בדחייה החברתית – עמוק במה"ע שלי. העלאת גרא מנטלית בלתי נשלטת 24/7 לאורך שנים – 'מה האמת?'.

  5. באיום ההליכים האמיגדלה שלי תקועה בין תגובות 'הילחם' ו- 'ברח' בבית, והדם מוצף בקורטיזול. נוירולוגית אני סובל גם מפלשבקים ומחשבות חודרניות, אובדן כישורים (skill regression), שיתוק משימתי (task paralysis), קשיחות קוגניטיבית וחוסר יכולת לחשוב בצלילות, המסות AuDHD יומיומיות (meltdown), חשחוש כפייתי (stimming), אבדן תחושת זמן ומקום, קריסה של התפקודים הניהוליים (Executive Functions), קריסת דופמין, ניתוק החישה הפנימית של הגוף (אינטרוספציה), רגשות שהודחקו שנים צפים: התפרצויות בכי חרדה וכעס ורק אח"כ מודע לכך (אלכסיתימיה), פעילות חזרתית כפייתית להפחתת לחץ כל היום, הימנעות חברתית מוחלטת (לא קורא וואטסאפים ימים ארוכים), ועוד ועוד.

  6. וכך במסגרת הקריסה ולנוכח השחיקה והרומינציה מהלחץ (החברתי), נבע תסכול חוסר האונים וזעם הולך וגובר. מאפריל 2021 שלחתי כ- 1,500 מיילים לפסיכו, עורכי דין, שופטים, מכרים, בני משפחה, אנשי מקצוע, גורמי אכיפה ואנשים אקראיים כמעט. טקסטים מבולבלים, אסוציאטיביים, טעונים, וקשים לקריאה. ורק עשירית מזה בכל שאר העניינים.

  7. ואולם, הם לא נולדו מתוך 'טירוף' יש מאין, אלא מתוך מצב קיצוני של שחיקה אוטיסטית, רומינציה כפייתית, חרדה מתמשכת מדחייה בידי כל החברה (אחרי 5 שנות ניצול חרדה מדחייתו), וחוסר יכולת של מערכת העצבים שלי להשתחרר מהאיום שההליכים עצמם יצרו ושיחזרו שוב ושוב: מכאב שבפתיחה בלתי פוסקת של פצע קדום שבגזע המוח שלי, ודחיה.

  8. במקום שהפצע ייסגר, הוא נפתח מחדש שוב ושוב בידי המערכת עצמה. כך נוצר לופ הרסני בהיזון חוזר: ככל שניסיתי להסביר את מצוקתי ואת מה שחוויתי כשליטה וניצול, כך הוצגו תגובותיי כהוכחה נוספת לכך שאני 'אובססיבי', 'מסלים' או 'מסוכן', והלחץ עלי רק הלך וגבר. המיילים ששלחתי אינם תיעוד של זדון, אלא של אדם במצב הישרדות מתמשך, המנסה בכוח נואש לגרום לעולם להבין שהוא קורס. חברי שניצל את מצב הישרדותי הרגשי, העביר אותי למצב של הישרדות פיזי.

  9. בדיעבד, דווקא אותם מיילים ופרסומים 'מטורפים' לכאורה מתעדים באופן המדויק ביותר את המסע שעברתי בזמן אמת: המעבר מפחד ובלבול, דרך ניסיונות ריצוי והתנצלות, אל זעם, אבל, גילוי עצמי והבנה הדרגתית של עומק הפגיעה בטעות שחוויתי. הם אינם מסע הכפשה מחושב 'זדוני' לצורך 'הרס' ואף של מי שהרס אותי, אלא יומן עצבי נפשי שלי: אוטיסט תחת לחץ קיצוני ומתמשך, פגוע מלידה ועד היום, שרק מנסה שוב ושוב להסביר את עצמו לעולם, ועד לתסכול מסכן חיים.

  10. אילולא ההליכים הללו, סביר מאוד כי הייתי חווה תקופת שחיקה קשה אך זמנית יחסית, ומצליח להשתקם ולהמשיך בחיי בתוך זמן קצר בהרבה. אלא שבפועל, 'האשמת הקורבן' מנעה ממה"ע שלי לסיים את תהליך העיבוד וההחלמה. במקום ללמוד איך להרגיש את רגשותיי, לחוש בטוח בגופי ולצאת בגרסה חדשה, נאלצתי לבצע גם אינטלקטואליזציה.

  11. קרסתי. איך?! למה?!. ובכן: דמוקרטיה = ידע והשכלה. מה'מומחים' למיניהם קיבלתי במסע 6 אבחנות שונות וסותרות (BPD, Bipolar, GAD, SAD, EUPD, ASD). לא עוזר. אז מ2020 משכיל עצמי בפסיכולוגיה באובססיביות מהכחשה ועד למומחה-על. בתחילה סברתי שיש לי הפרעת אישיות גבולית (BPD), השגתי אבחנה רשמית ואף קעקעתי את הסמל שלה על הכתף, היום מבין שזוהי מיסדיאגנוזה נפוצה של אוטיזם טראומתי, אופס. ביפולר היא מיסדיאגנוזה נפוצה של AuDHDיז.

  12. ב 2022 הבנתי שאני אוטיסט (ASD) וב 2023 הבנתי את עניין הטראומה והאנמשמנט. נשמע כאילו הגעתי לסוף המסע? בפועל זוהי רק תחילתו וצפויים לי חודשים של אבל על מה שיכולתי להיות וכעס על מה שהיה ונמשך. ב 2024 יכולתי להוכיח שעבוד והתעללות בהווה, רק במצגת במשטרה, שלא זכיתי להציג חרף ביקורי התכופים. בשנת 2025 הבנתי שאני AuDHD, יצור שעד 2013 היה 'אסור'יח, והושלם הפאזל. רק מ2026 אני יכול להוכיח בכתב בעצמי מאפס, ובהתעללות היכולתנית דנן.

  13. היפוך המציאות שנבנה סביבי לאורך השנים, בשילוב הלחץ הפנימי האדיר שכבר נשאתי ממילא, יצרו שוב את אותו רגש יסודי: הפחד. פחד קיומי ממש. כך פעלה ה'שליטה הקוארסיבית' (פוסט): משני צדדים במקביל. מבחוץ החברה, ההליכים, התדמית, בה האדם הרגוע וה'נורמטיבי' נראה תמיד הצודק; ומבפנים ההיקשרות הטראומתית, הרומינציה, הבושה וההחלמה הכואבת. בשתי המערכות החברה הייתה חומת הכלא החיצונית, והמצוקה שבתוכי הכלא עצמו. ופסיכו הסוהר.

  14. במובן זה חוויתי הייתה כמעט פוליטית קיומית: אדם אחד מחזיק במשך שנים בכוח הרגשי, הכלכלי והסיפורי של אדם אחר, נהנה מנאמנותו וממסירותו, אך ברגע שמופיעה סכנת אחריות הוא עובר מיד לשפה של סדר, חוק, סמכות ו'נורמליות', ואת הצד הפגוע מציג ככאוטי, מסוכן, בלתי רציונלי ובלתי אמין. וכולם מאמינים לו עוד לפני שפתח את פיו לחזק דעתם הקדומה!

  15. כמו ב1984, גם פה מנגנון השליטה העמוק ביותר אינו בהכרח עצם הפגיעה הראשונית, אלא היפוך המציאות שלאחריה: הקורבן נדרש להסביר שוב ושוב מדוע נפגע, בעוד שהתוקף שוב מגדיר עבורו מה באמת קרה, מה מותר לו להרגיש, ומהי 'המציאות הנכונה', ובסיוע המערכת. ככל שאני מנסה לתאר שליטה, כפייה, פחד וטראומה, כך עצם הניסיון להסביר הופך לראיה נגדי: החרדה היא 'אובססיה', הזעקה היא 'הטרדה', ההתפרקות היא 'מסוכנות', והמאבק על שפיותי וזיכרונותיי הופך בעצמו לעילת התקפה נוספת. זהו אולי לב האשמת הקורבן: לא רק לפגוע באדם, אלא לגרום לו לחשוד בעצמו, להתנצל על כאבו, ולחיות בעולם שבו עצם התנגדותו לעוול מוכיחה, כביכול, שהוא הבעיה ומקסימום שילך לטיפול כי יש לו מחלה.

  16. לאוטיסטים מבוגרים בלי משפחה שמבינה ותומכת, אין שום תמיכה אחרתיט. אלמלא האבחנה העצמית למידת הראיות ואינטלקטואליזציה בכפייה של הכל, לא הייתי נשאר בחיים. קמפיין 'האשמת הקורבן' של פסיכו היה, נפשית קיומית, ניסיון 'רצח' פסיכולוגי: לשבור את רצוני, להכניע את אישיותי, למחוק את זהותי ותחושת העצמי שלי, ואותי מהמרחב הציבורי.

  17. ומדוע? ובכן, הקנאה. פסיכו תמיד חלם להיות האלמנט של הקסם, Spiky Profile AuDHD. וגם הצליח. קסם! ✩₊˚.⋆☾⋆⁺₊✧

  18. רק בשילוב נדיר של אינטליגנציה, מזל, ותיעוד כמעט בלתי נתפס בהיקפו, הצלחתי לאורך השנים גם לגלות את עצמי מחדש וגם להישאר בחיים. אין זה דבר מובן מאליו כלל במקרים קשים של אלימות נפשית, תלות ושליטה מתמשכת - ובוודאי לא במקרה החריג והמתועד שלפנינו. בדיעבד הבנתי כי לצד הקריסה עצמה, נוצר כאן גם תיעוד נדיר כמעט בזמן אמת של תהליך התפרקות, הישרדות, גילוי עצמי וניסיון מאוחר להבין בדיעבד את אשר התרחש במשך שנים. אוצר אקדמי רב תחומי (פוסט).

  19. הגרועים ביותר בסיפור היו עורכי הדין משני הצדדים, גם השופרות וגם הקרנפים הארורים.

  20. מחקרים אגב מראים ששיעור האפלים בקרב עו"ד גבוה פי 2-4 משיעורם באוכלוסייה. מובן: ה'יתרון' המובנה על הזולת קורץ להם מאוד. בהינתן שהרף לאחוז ברישיון הוא דופק, לא ייפלא לפיכך שמחקרים גם מראים שעו"ד 'ממורמרים' (אפלים) מעל למסה קריטית מנבא קריסת חברה בריאה, ימינוארכיה בדמות 'רפורמה', שנאת אינטלקטואלים, וכו'. ומהכותרות: בקרוב אצלנו.

  21. אינני טוען שהייתי מושלם בתוך הסיפור הזה. לעיתים הגבתי באופן קיצוני, אובססיבי מעיק או מציף. אך דווקא משום כך יש לבחון מה הביא אדם שהיה קודם לכן נורמטיבי ומתפקד להגיע למצב כזה, לפני שדנים אם זכותו לספר מה קרה לו בשנים האחרונות. שכדי לספר, יום אחד, ואם ישאר בחיים, דאג לתעד מא' ועד ת'.

  22. אני מודע לכך שחלק מן ההסברים והניסוחים לעיל חורגים מן הסגנון המשפטי המקובל, ומשלבים תיאוריות, מושגים פסיכולוגיים, נוירולוגיים וחברתיים. הדבר אינו נעשה מתוך רצון 'להרצות' את בית המשפט או להסיט את הדיון, אלא משום שבמשך שנים לא הצלחתי להסביר אפילו לעצמי כיצד אדם אינטליגנטי ומתפקד לכאורה נקלע למערכת יחסים כה פוגענית ומבלבלת מבלי להבין זאת בזמן אמת, וחשוב מכך: איך זה שהאלימות נגדי החמירה דווקא במקום שאמור להגן עלי.

  23. מושגי השונות הנוירולוגית, המיסוך האוטיסטי, מצב ההישרדות ופערי התקשורת אינם מבחינתי 'אידיאולוגיה', אלא סיפור חיי: הכלים באמצעותם הצלחתי בדיעבד להבין את השתלשלות האירועים ואת פגיעותי הייחודית להם שניצל חברי.

  24. מהנ"ל, ולדעתי, לאחר 16 שנות עמידה במטלות האקדמיות, גביית מלוא 'דמי הלימוד', ושליחתי לסטאז' באגף 4 בכלא גלבוע, פסיכו נמצא זכאי לתואר פסיכופט טורבוד מהסוג ערפד רגשיכ: שילוב של נוכל-על עם בריון סחטן סאדיסט ו.. בכיין.

  25. הלאה הנוירוארכיה! הלאה הגביזם! שובי דמוקרטיה מתוקנת על כנה! (ור' פוסט)


מקרא

  1. ר' את תיזת הדוקטורט של דר' אליזבת רדולסקי משנת 2023 בו הגדירה והסבירה את המונח ואת הדינמיקה, שמקרנו האמיתי משחזר ומוכיח.↩

  2. Rejection Sensitivity Dysphoria – RSD, גוגל, מאמר, פייסבוק, פייסבוק, פייסבוק. מגלה ה- RSD, Laura Karbey. ה- RSD מגיע מה- ADHD ונראה לאורך כל תקופת השעבוד. ע"פ המאמר המצוין הזה הוא "תסמונת סטוקהולם של מוח ה- ADHD", ומקרנו הוכחה שאכן כך.↩

  3. פסיכוז נדגמים בעזרת מבחן בשם PCLR (רשימת הפסיכופטיה המעודכנת, ויקיפדיה) בו הציון נע בין 0-40, להיחשב פסיכופט במערב צריך ציון 25-30. קסם פסיכופט מופנם ('פגיע' / סמוי / בכיין / מתקרבן / covert / vulnerable) גורם 2 ('משני' / secondary / factor 2) בציון +35 – 'טורבו'. ה- PCLR הוא בסה"כ 'דגימה' (שיחה, כמה מסמכים) ולא אבחנה. במקרנו אני הקורבן עם תיעוד 99.9% מסך התקשורת מעבר לחוויותיי האישיות.↩

  4. ור' בהקשר זה את הרצאתה של דר' ענת טלמון 'תחושת גבולות הגוף בצל חשיפה להתעללות והזנחה בילדות' בקישור הזה↩

  5. IWA – Identification with Aggressor. ר' הרצאתה של דר' יעל להב . וגם: תוצאות גוגל. קיים בכל מקרה אלימות נפשית, ומטבעה. ללא IWA יתרחק הקורבן מהר. ירגיש ב- Shallow Effect: 'האבן' של הפסיכופט (מגבי ועד ביבי). מערכת העצבים תרגיש שזו הצגה. אבל לא בהיקשרות טראומתית. טבע ה- IWA הקשה שלי (בנישואין ועם פסיכו) נבע מסוג מהטראומה המורכבת שלי: אנמשמנט (Enmeshment) – שעבוד לשיטה המשפחתית של משפחת האוטיסטים שלי והיא 'דת הנורמלי' – משפחה במיסוך גבוה (טראומה בין דורית). תגובת טראומה לא מודעות ומטופלת שעליה תפס טרמפ הפסיכו: נורא רציתי להיות שייך ומוערך ותורם לחברה שלא תקשרתי איתה כי לא הבנתי וזיהיתי את רגשותיי. למעשה מסע חיי היה לא להרגישם כלל, ולהיות 'נורמלי'. הרגשתי תמיד מתחזה כי זה מה שהייתי – ומפחיד להוריד את המגננה הזאת. גם פסיכו יודע שהוא מתחזה ומפחד להוריד את המגננה – הפסיכולוגיה שבבסיס התביעה. בית המשפט אף פעם לא מתעסק עם שני צדדים בריאים – המשפט הוא בין הפצעים שבנפשותיהם. ופה שני הפצעים הקיצוניים ביותר לשני הקיצונים של הנפש (=הממשק בין החברה לאדם): הפסיכופתיה (='המדינה היא אני', אגו חיובי אינסופי), והפוסט טראומה המורכבת שלי ה- AuDHD האומלל (= 'אני אפס', אגו שלילי אינסופי). 'אגו' מוגדר אגב סך הערך שאדם ישמיד (או יתרום) לחברה כדי לתמוך במגננתו.↩

  6. ר' הרצאתה של פרופ' רבקה תובל משיח: 'אין סיפור: שברים נרטיביים בטראומה' בקישור זה. ור' גם סרטון קצר זה. ובקצרה בפייסבוק.↩

  7. IWA – Identification with Aggressor. ר' הרצאתה של דר' יעל להב . וגם: תוצאות גוגל. קיים בכל מקרה אלימות נפשית, ומטבעה. ללא IWA יאמר הקורבן במהירות ביי ביי. ה- IWA הקשה שלי (בנישואין ובחברותי עם פסיכו) פועל יוצא של הטראומה המורכבת שלי: אנמשמנט – שעבוד לשיטה המשפחתית של משפחת האוטיסטים שלי והיא 'מיתוס הנורמלי' (ור' הספר בשם זה). עליה תפס טרמפ הפסיכו: נורא רציתי להיות שייך ומוערך ותורם.↩

  8. ר' למשל בהקשר זה מקימה של עמותה אמריקאית להעלאת מודעות לשליטה קוארסיבית. סרטונים נוספים. המחיר של AuDHD לא מאובחן↩

  9. כל(!) פיסת צ'אט ומייל מהשנים 2010-5 היא ראיה בדידה לעבירה על ס' 431 לחוק העונשין (עושק), וביחד מאות פעמים: גם מצוקתי היא הטראומה גם חולשתי השכלית הוא ה- AuDHD, גם חוסר נסיון מקצועי משפטי וחברתי, וגם קלות דעת תחת הלחץ שלו. ובבחינת מעל לנדרש ביחס ללשון המחוקק.↩

  10. כמו בדרישותיו בשותפות גם הדרישה באמצעות בית המשפט הן לכספים שלא מגיעים לו כדין וכפי שידוע לו כמובן, תוך שהוא מנצל את חולשתי השכלית מצוקתי חוסר הידע והניסיון וקלות הדעת גם יחד: שוב מתקיימים כל יסודות עבירת העושק (הנסיבתי ההתנהגותי ובפרט הנפשי ומובן מאליו).↩

  11. הוא אגב המנגנון שרוצח עשרות גברים בשנה בבתי המטבחיים לענייני משפחה. נישאים לאישה עם הפרעת אישיות, חוטפים טראומה בסוף, ואח"כ בcPTSD שמוגבר ב'מערכת הצדק' תוך האשמת קורבנה בכל מיני בדיות ושקרים כדי 'לסיים את העבודה'. תגובת טראומה ומצב הישרדות ('עיקום' מה"ע) בלבד מספיקים לרצח משפטי (אלימות נפשית ארוכת שנים שנשפטת בערכאה של 'סכסוכים'), ואוטיזם לא מאובחן 'בונוס' גדול לתוקף.↩

  12. שיעור ההתאבדות בקרב אוטיסטים ב'תפקוד גבוה' הוא פי 10 ויותר משיעורם באוכלוסייה. וממקרה זה ניתן להבין מדוע.↩

  13. בצחוקים כמובן, אבל.... רק חצי. 'מותר להשוות'. שופטי השלום ב'רייך השלישי' לא ראו עצמם מרושעים: מחיר הבורות ורגשי העליונות.↩

  14. הקלטת הגישור בקישור הזה↩

  15. בפועל שחיקת AuDHD: שילוב של 'שחיקה אוטיסטית' (Autistic burnout) עם 'שיתוק ADHD' (ADHD paralysis). איור 1, ChatGPT, ויקיפדיה, שיתוק ADHD, פייסבוק, פייסבוק, הולי מוריס, מורגן פולי, פרופ' סול, פייסבוק, ור' בהקשר זה גם את מודל הכפיות.↩

  16. ר' מאמר ב'הארץ', והרצאה של פרופ' דני חורש: הראשון לחקור את המצב (בשנת 2022!). ר' מ- cPTSD בתפקוד גבוה לכיבוי מלא, גם ללא שחיקה.↩

  17. ור' בהקשר זה את ה- AuDHD האמריקאי הגאון קייל קוקס (Kyle Cox) – בסרטון זה↩

  18. הופיע לראשונה בספר האבחנות הפסיכיאטריה האמריקאי (DSM) גרסה 5 (2013), בגרסאות הקודמות צוין מפורשות שאינו אפשרי. ור' בגוגל↩

  19. ר' למשל המקרה הזה. ההורים מיד טיפלו בנהג. ההבדל בין אוטיסט שיש לו תמיכה מהמשפחה לעומת שאין. פסיכו נהג שכלא אותי במונית.....↩

  20. פסיכופטים הם 2%-4% מהאוכלוסייה [מקור]. עוד על הערפד הרגשי ר' מאמר ב'הארץ', או Emotional Vampire בגוגל אנגלית. וכו'.

    לאנשי מקצוע: Covert Secondary Psychopath. PCLR Score 35+, with 16 years of documented PURE pclr-ish behaviour!. פתולוגיה מקסימלית.↩